Melakhim II 12 – מלכים ב יב‏ – Mikraot Gedolot

(א) בֶּן⁠־שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמׇלְכֽוֹ׃

Jehoash was seven years old when he began to reign.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(א-יז) מלכות יואש * – דברי הימים ב כ״ד:א׳-י״ד

בַּר שְׁבַע שְׁנִין יְהוֹאָשׁ כַּד מְלָךְ.

(א-ב) בן שבע שנים יהואש במלכו וג׳ וארבעים שנה מלך בירושלים – בשנת כ״ג ליואש בדק את הבית הרי קנ״ה שנים משבנאו שלמה עד שבדקו יואש.

(א-ג) בן שבע שנים יהואש – [פירושו: כבן שנה שהיה נקי מכל עולה, כמו שאמר בסמוך]⁠^א ויעש יהואש הישר בעיני י״י כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן – אבל משמת יהוידע אז באו שרי יהודה להשתחוות למלך ועשאוהו אלוה, אמרו לו הנכנס לבית קדשי הקדשים שעה אחת מסוכן למות ואתה נחבאת בתוכו שש שנים כדי אתה להיות אלוה, אז שמע להם, בדברי הימים.

א. ההשלמה מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

(א-ב) והנה היה יהואש בן שבע שנים במלכו וארבעים שנה מלך בירושלים, והיה שם אמו צביה מבאר שבע, והיתה אשה טובה במעשיה ואליה נטה יהואש.

יהואש – ה׳ יש, כמו אם אש להמין ולהשמיל (שמואל ב׳ י״ד:י״ט) ועל דורות כאלה ראוים דברי המזמר (תהלים ע״ח) ויפתוהו בפיהם... ולבם לא נכון עמו, שהיו קוראים לבניהם בשם ה׳ אחזיה עתליה יהואש והיו עוזבים ה׳ לעבוד אלהים אחרים.

בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים היה יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ: פ

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) בִּשְׁנַת⁠־שֶׁ֤בַע לְיֵהוּא֙ מָלַ֣ךְ יְהוֹאָ֔שׁ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

Jehoash began to reign in the seventh year of Jehu, and he reigned forty years in Jerusalem. His mother's name was Zibiah of Beer-sheba.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בִּשְׁנַת שְׁבַע לְיֵהוּא מְלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבְּעִין שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִימֵהּ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בשנת שבע – כי כשמלך יהוא, הרג את אחזיה, ועתליה לא קבלה המלוכה עד שנה השניה ליהוא, והומתה בשנה הששית, והיא התחלת השביעית ליהוא, ואז מלך יהואש.

צביה – מלשון תאמי צביה (שיר השירים ז׳:ד׳), והצבי הוא חיה יפת תאר (gazzella) ושמה מוכיח עליה, מלשון ארמי צבא ענינו חפץ (דניאל ה׳:י״ט), או הוראת שם צביה, צבי יה, ה׳ חפץ.

בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְיֵהוּא¹ מלך ישראל מָלַךְ יְהוֹאָשׁ על ממלכת יהודה, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע והיתה אישה טובה במעשיה ויהואש הלך בעקבותיה²:

1. כי כשמלך יהוא, הרג את אחזיה, ועתליה לא קבלה את המלוכה עד השנה השניה ליהוא, והומתה בשנה הששית, והיא תחילת השנה השביעית ליהוא, ואז מלך יהואש, מצודת דוד.

2. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ כׇּל⁠־יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן׃

And Jehoash did that which was right in the eyes of Hashem all his days in which Jehoiada the priest instructed him.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד יְהוֹאָשׁ דְכָשַׁר קֳדָם יְיָ כָּל יוֹמוֹהִי כְּמָא דְאַלְפֵיהּ יְהוֹיָדָע כַּהֲנָא.

ויעש יהואש הישר בעיני י״י כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן – ויזקן יהוידע וישבע ימים וגו׳ (דברי הימים ב כ״ד:ט״ו) כי עשה טובה בישראל (דברי הימים ב כ״ד:ט״ז), משנולדה קללה בימי שלמה נולד יהוידע המתקן רבי אלעזר אומר בעליית בית המקדש היה טמון. ר׳ שמואל בר נחמן אמר: בתאים היה טמון. א״ר נראין דברי ר׳ אלעזר בימות החמה ודברי ר׳ שמואל בימות הגשמים, אמר דוד כי אתה תאיר נרי (תהלים י״ח:כ״ט) ביהושבע, וי״י אלהי יגיה חשכי (תהלים י״ח:כ״ט) ביהוידע.

כל ימיו אשר הורהו יהוידע – אבל משמת יהוידע, אז באו שרי יהודה להשתחות למלך ועשאוהו אלוה. אמרו לו: הנכנס לבית קדש הקדשים שעה אחת מסוכן למות, ואתה נחבאת בו שש שנים, כדאי אתה להיות אלוה. אז שמע המלך אליהם (דברי הימים ב כ״ד:י״ז) (שמות רבה ח׳:ב׳).

All his days, as Yehoyoda the kohein instructed him. But after Yehoyoda died, the officers of Yehudah came to prostrate themselves before the king, and they deified him. They said to him, "One who enters the Holy of Holies for only a moment is in danger of dying, yet were hidden there for six years, so you are fit to be a deity.⁠" Then the king listened to them.⁠¹²

1. Shemot Rabboh 8:2.

2. Accordingly, the meaning of the verse is "all his days as Yehoyada the kohein instructed him,⁠" i.e., as long as Yehoyada was alive (Radak). Or, "all his days" refers to Yehoyada's days. After Yehoyada died, Yoash began to worship asheirohs and other idols. When Zecharyoh prophesied against him, Yoash had him killed, and the following year Arom attacked Yerusholayim.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן – לא כל ימיו, כי אחרי מות יהוידע, עשה הרע בעיני י״י, כמו שכתוב בדברי הימים, אלא פירוש: כל הימים אשר הורהו יהוידע הכהן, כלומר: כל זמן שיהוידע היה חי. וכן כתוב בדברי הימים: כל ימי יהוידע הכהן (דברי הימים ב כ״ד:ב׳).

אֲשֶׁר הוֹרָהוּ – כפי שלימד אותו.⁠¹

1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳ירה׳, עמ׳ 296, שו׳ 14 (השורשים, עמ׳ 204); רד״ק, השורשים, עמ׳ רצט: ״כלם ענין לימוד״.

[233ב] אשר הורהו כמא עלמה

כל ימיו – בדברי הימים כתוב ״כל ימי יהוידע״ (דברי הימים ב כ״ד:ב׳), ופי׳ כל ימיו לאו דווקא, אלא פי׳ כל הימים שהיה מורה אותו יהוידע, כי אחר מותו באו שריו להשתחוות לו, והמלך שמע אליהם.

אשר הורהו וגו׳ – זה נתינת סבה פועלת.

כל ימיו אשר הורהו וגו׳ – מגיד שכל מה שהיה מימיו אשר הורהו יהוידע הכהן עשה הישר בעיני י״י אך אחרי מות יהוידע לא עשה הישר בעיני י״י כמו שנזכר בספר ד״ה.

כי עשה הישר בעיני ה׳ כל ימיו, אבל הסבה היותר עצמית בצדקתו וישרו היה הרב שלמדו שהיה יהוידע הכהן, ולכן התמיד בצדקתו בעוד שהורה אותו ולמדו יהוידע הכהן, והתנה בזה אשר הורהו יהוידע הכהן, לפי שאחרי מות יהוידע עשה יהואש הרע בעיני ה׳ כמו שנזכר בדברי הימים. וידמה שיחזור כנוי כל ימיו ליהוידע, וכן כתוב בדברי הימים כל ימי יהוידע הכהן כי בימיו של יהוידע מפני טוב למודו היה יהואש טוב וישר.

הורהו – למדהו, כמו: את מי יורה דעה (ישעיהו כ״ח:ט׳).

אשר הורהו – רוצה לומר: כל הימים אשר לימדו יהוידע, אולם אחרי מות יהוידע, ולא היה בעולם ללמדו, השחית דרכו כמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ד:י״ז).

כל ימיו אשר הורהו רצה לומר כ״ז שהורה יהוידע, כי אחרי מותו חטא, ובדברי הימים פי׳ כל ימי יהוידע הכהן, ויש הבדל אצלי בין הוראה ובין לימוד כמ״ש בפי׳ התוה״מ, ורצה לומר שלא למד היטב רק שהורה, והראה לו, ובמות המורה נטה מן הדרך מה שלא היה כן אם היה לומד להשכיל להטיב בדרך לימוד.

וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כָּל יָמָיו – הימים¹ אֲשֶׁר הוֹרָהוּ – לימד אותו² יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, אולם אחרי מות יהוידע כשלא היה בעולם ללמדו, השחית דרכו³:

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. שבאו שרי יהודה להשתחוות למלך ועשאוהו אלוה, אמרו לו: הנכנס לבית קדש הקדשים שעה אחת מסוכן למות, ואתה נחבאת בו שש שנים, כדאי אתה להיות אלוה, אז שמע המלך אליהם, דברי הימים ב׳ פרק כ״ד פס׳ י״ז, שמות רבה ח׳ ב׳, רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.

(ד) רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא⁠־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃

However, the high places were not taken away; the people still sacrificed and offered on the high places.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לְחוֹד בָּמָתָא לָא עֲטָרָא עַד כְּעַן עַמָא מְדַבְּחִין וּמַסְקִין בּוּסְמִין עַל בָּמָתָא.

[מזבחים ומקטרים בבמות – פירושו: לשם שמים היו עושים.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים הושלם מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

עם היות שהבמות לא סרו ותמיד היו העם מזבחים בבמות אבל לשם ה׳. ולפי שראה יהואש שהיה בית ה׳ פרוץ (לא מפני אורך הזמן אשר נבנה, כי מעת שבנאו שלמה עד שבדקו יואש היו קנ״ה שנה, כמו שנזכר בסדר עולם, (פרק י״ח) כי אם לרוע המלכים שהיו לפניו ולרשעת עתליה ובניה)

ומקטרים – בספרים כ״י הוא״ו במאריך.

רק הבמות – במות יחיד לשמים, ואסור הוא משנבנה הבית.

רַק הַבָּמוֹת יחיד שנעשו לשמיים¹ לֹא סָרוּ – הסיר יהואש על אף שנאסרו משנבנה בית המקדש², ולכן בימיו היו עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת האלו:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(ה) וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹאָ֜שׁ אֶל⁠־הַכֹּהֲנִ֗ים כֹּל֩ כֶּ֨סֶף הַקֳּדָשִׁ֜ים אֲשֶׁר⁠־יוּבָ֤א בֵית⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ כֶּ֣סֶף עוֹבֵ֔ר אִ֕ישׁ כֶּ֥סֶף נַפְשׁ֖וֹת עֶרְכּ֑וֹ כׇּל⁠־כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲלֶה֙ עַ֣ל לֶב⁠־אִ֔ישׁ לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Jehoash said to the priests, "All the money of the sacred things that is brought into the house of Hashem, the money from the census, the money of the persons according to their value, all the money that comes into any man's heart to bring into the house of Hashem,

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר יְהוֹאָשׁ לְכַהֲנַיָא כֹּל כְּסַף קוּדְשַׁיָא דְמִתָּעַל לְבֵית מַקְדְשָׁא דַיְיָ כְּסַף תִּקְלַיָא דַעֲבַר עַל מִנְיָן גַבְרַיָא כְּסַף פּוּרְקַן נַפְשָׁתָא דְמִתַּן גְבַר פּוּרְקַן נַפְשֵׁיהּ אַף כָּל כְּסַף דְמִתְנַדַב גְבַר בְּלִבֵּיהּ לְאַיְתָאָה לְבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

כסף עובר איש כסף נפשות ערכו – שני כספים יש כאן: כסף עובר – הוא כסף השקלים שבכל שנה, הנאמר בו: כל העובר על הפקודים (שמות ל׳:י״ג), ואיש שיתנדב ערכת נפשו – האומר: ערכי עלי.

כל כסף אשר יעלה וגו׳ – כגון האומר: הרי עלי מנה לבדק הבית.

The half-shekel [given by every male over twenty,] and donations representing the value of one's age. Two types of money are mentioned here. "Everyone who passes the numbering,⁠"¹ [The first type is] the money of anyone who passes the numbering, i.e., the money of the annual shekalim, about which it is stated, and [the second type is] anyone who volunteers his own value, i.e., one who says, "My value shall be incumbent upon me [to donate].⁠"²

All monies that [a person's heart] inspires him, etc. E.g., one who says, "I obligate myself to donate a maneh for making repairs to the Beis [Hamikdosh],

1. Shemot 30:13-14.

2. See Vayikra 27:1-8.

כסף עובר איש כסף נפשות ערכו – שני כספים יש כאן, כסף עובר הוא כסף שקלים שבכל שנה הנאמר בכל העובר על הפקודים (שמות ל׳:י״ג), ואיש שיתנדב ערכך נפשות האומר ערכי עלי.

כל כסף אשר יעלה וגו׳ – כגון האומר הרי עלי מנה לבדק הבית.

כל כסף הקדשים – אומר בדברי הימים: ויהי אחר כן היה עם לב יואש לחדש את בית י״י (דברי הימים ב כ״ד:ד׳) כי היה צריך חזוק, כי שם אומר הטעם: כי עתליהו המרשעת ובניה פרצו את בית האלהים (דברי הימים ב כ״ד:ז׳). לפיכך היה צריך חזוק, כי לולי זה היה עדיין קיים הבנין, כי מיום שנבנה הבית עד שבדקו יואש לא היה אלא מאה וחמשים וחמש שנה, ובנין חזק כאותו בנין היה עומד יותר ויותר לולא שפרצוהו עתליהו ובניה, הם שהיו לה מאיש אחר. ולפי שעשו בו פירצות, שם יואש על לבו לתקנם, והיה צריך לקבץ קדשי ישראל, שיקדישו שקלים או קדשי נדבות. וההקדשות שהיו בבית י״י, אומר בדברי הימים, כי עתליהו ובניה עשו אותם לבעלים הרוב, ומה שנשאר לא רצה יהואש להוציאו בבנין כדי שלא ישאר אוצר י״י ריק. וחשב שיעשהו מקדשי החוץ, ואמר לכהנים שיקבצו כל כסף המובא בית י״י, וגם הכריז על השקלים שיביאו אותם, כמו שאומר בדברי הימים: ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא בית י״י משאת משה עבד האלהים (דברי הימים ב כ״ד:ט׳). ומשאת משה הוא כסף שקלים, קראו: משאת – על שם: כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל׳:י״ב).

ושלשה כספים זכר הנה: כסף עובר – הוא מחצית השקל, כמו שנאמר: כל העובר על הפקודים (שמות ל׳:י״ד), איש כסף נפשות ערכו – הוא האומר: ערכי עלי, או: ערך פלוני עלי, כל כסף אשר יעלה על לב איש – הוא המתנדב לבדק הבית. וכן תרגם יונתן הפסוק: כל כסף קודשיא דמיתעל לבית מוקדשא די״י כסף תקליה דעבר על מניין גברייא גבר כסף פורסן נפשתא דמיתן גבר פורסן נפשיה אף כל כסף דמתנדב גבר בליביה לאיתאה לבית מקדשא די״י.

ואם תאמר: כיון שנתנו השקלים לבדק הבית, ממה היה להם התמידים באותה שנה, שהיו לוקחין אותן בכל שנה מתרומת השקלים? ונראה כי נתרשלו מלהביא אותה תרומה אותן השנים שמלכה עתליהו, והיה לבם ועבודתם לבעלים ולא לבית י״י, ולא היו מעלים עולות תמיד, כמו שאומר בדברי הימים: והיו מעלים עולות תמיד בבית י״י כל ימי יהוידע (דברי הימים ב כ״ד:י״ד) – נראה כי קודם לכן לא היו מעלים תמיד. ומפני זה הוצרך יהואש להחזירם ולהעביר קול ולהביא משאת י״י, והטובים שבהם, אשר שבו אל י״י בכל לבם, הביאו מה שהם חייבין מהשנים שעברו והספיק לזה ולזה.

כסף עובר – על הפקודים מחצית השקל.

כל כסף הקדשים אשר יובא בית י״י – הוא מחצית השקל לכל אחד ואחד שהיה משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר כמו שנזכר בספר דברי הימים.

כסף עובר – הוא הכסף שאינו מוגבל בכל שנה ושנ׳ כמו ההקדשות והערכין שיהיה נודר איש כסף נפשות ערכו וכל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית י״י והם הנדרים אי זה נדרים שיהיו ומכללם ההקדשות שהם לבדק הבית.

דבר עם הכהנים שיאספו כל כסף הקדשים בכלל, והכריז על השקלים שיביאו אותם, כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ד ט׳) ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא בית ה׳ משאת משה עבד האלהים וגומר, ומשאת משה הוא כסף השקלים שצוה עליו בפרשת כי תשא, (שמות ל׳ י״ב) ולהיות המצוה באותה פרשה נקראת משאת. ושלשה כספים זכר הנה, האחת כסף עובר, והוא מחצית השקל, כמו שאמר (שם שם י״ג) זה יתנו כל העובר על הפקודים, והשני איש כסף נפשות ערכו, והם הערכים כאדם האומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי, והג׳ כל כסף אשר יעלה על לב איש, והם הנדרים והנדבות ומכללם ההקדשות.

כל כסף הקדשים – במקצת מדוייקים הקו״ף בחטף קמץ וגם לספרים שהיא בקמץ לבד קריאתה בחטף קמץ כמ״ש בסוף פרשת תצוה.

כסף עובר – בתחילת המקרא אמר כל כסף וכו׳, וחוזר ומפרש מה הן הכספים, ואמר כסף עובר, רצה לומר: מחצית השקל, שנאמר בו: זה יתנו כל העובר על הפקודים (שמות ל׳:י״ג).

איש וכו׳ – גם הכסף הבא מהאיש אשר יערוך נפש, שדמיו קצובים בתורה, ולפי רוב השנים אשר יעלה וכו׳, גם הכסף העולה על לב איש להביא בנדבה.

(ה-ו) השאלות:

יש שנוים רבים מן הספור הנזכר כאן אל המסופר בדברי הימים כמו שתראה בפנים, וצריך להשוות ספורי עזרא עם ספורי וכתב ספר מלכים? (ה-ו) ויאמר יהואש – פה נזכר שצוה לכהנים שיקחו קדשי בני ישראל לעצמם, ובעד זה הוטל עליהם לחזק את בדק הבית, וזכר שצוה להם לקחת שלשה מיני הקדש,

א. כסף מחצית השקל,

וזה כסף עובר על הפקודים,

ב. כסף ערכין,

ג. כסף נו״נ והקדשים והחרמים, ובדברי הימים נזכר שהיה עם לב יואש לחדש את בית ה׳ ויקבץ את הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר, ולא מהרו הלוים ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה׳ והקהל לישראל לאהל העדות, כי עתליה המרשעת בניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית ה׳ עשו לבעלים, נראה שהם שני ספורים, כי יואש רצה לחדש את בית ה׳, היינו להעמידו ביופיו ובמתכונתו כמו שהיה בעת חדושו, ולזה לא היה מספיק הנו״נ וכסף עובר שזה היה מספיק רק לבדק הבית לא לחדושו, וזה נזכר בדברי הימים, ושלתכלית זה צוה שהלוים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף לתכלית זה, וצוה שימהרו ויעשו זאת, והלוים לא מהרו, והיה עוד ציוי אחר לתקן בבהמ״ק בדק הבית הרגיל שהיה נוהג תמיד, ולזה היה מספיק מותר שירי הלשכה ומעות ההולכים לבדק הבית וזה נזכר במלכים, והמלך צוה שזה יקחו הכהנים מאת מכריהם ותחת זה הוטל עליהם לתקן בדק הבית, וכבר נזכר כי תיכף במלוך יואש שם יהוידע פקודות על בית ה׳ להעלות עולות ה׳ ככתוב בתורת ה׳, רצה לומר עולת תמיד, וזה היה בא מתרומת הלשכה שהם ממחצית השקל שהיו תורמין ובודאי היו גובין מחצית השקלים תיכף מעת שמלך יואש והוקם פקודת בית ה׳ על מכונו, ושירי הלשכה היה הולך לבדק הבית, ולא חדש יואש רק שהכהנים יקחו אותו מאת העם והם יחזקו בדק הבית משירי מעות עובר ומן כסף ערכין וכסף נו״נ.

כסף עבר – עובר לסוחר, להוציא כלים שיתנדבו לצורך בה״מ (שד״ל), ובסוף הימים בטעות גם בני יהודה אחר עבודה זרה ואין שם עוד מרים תרומות ומעשרות, ואין לחם לכהני ה׳, לקחו להם כסף בדק הבית, כלו׳ מה שהתנדבו אותם שנגע אלהים בלבם, או ערך נפשם ואנשי ביתם, או ערך בתיהם ושדותיהם (בחקתי) ועשו בכל כסף זה דין חרם שהוא לכהנים, וכן (פ׳ י״ז) מה שהניח גם יהואש לכהנים שיקחו להם כסף חטאות ואשמות תחת הקריב דם וחלב בהמה ע״ג המזבח והבשר יהיה נאכל לכהנים ליום ולילה כמשפט, הוראת שעה היתה, שאל״כ במה יתפרנסו הכהנים? ולפרש כדברי שד״ל שר״ל שבכסף זה היו הכהנים קונים הבהמות לקרבן חטאת ואשם ומקריבים אותן, או כדברי שאר המפרשים שבמותר הכסף לוקחים עולת קיץ למזבח (רש״י) כפי מדרש רז״ל בתמורה לא נראה לפי הפשט; ובדברי הימים ב׳ כ״ד:ט׳ כתוב שהעבירו קול ביהודה ובירושלים להביא משאת משה במדבר, כלו׳ להרים מנכסיהם תרומה לחזק בדקי בה״מ הנבנה זה מאתים שנה וצריך לחיזוק כמו שהרימו בני ישראל במדבר תרומה למשכן על פי משה, ומשאת משרש נשא ותרומה מן הרים נרדפים.

ויהואש רצה לחדש ולחזק את בית המקדש מאחר ועתליה המרשעת ובניה¹ הפקירו אותו², וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים כך תעשו: כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא לְבֵית יְהוָה הכולל שני סוגי כספים³ כֶּסֶף עוֹבֵר⁴ הוא כסף מחצית השקל⁵ וגם כספי נדבה כאשר אִישׁ יתרום כֶּסֶף לפי נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ – ערכת נפשו⁶, וגם כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בנדבה לבדק⁷ בֵּית יְהוָה:

1. מאיש אחר, רד״ק.

2. רד״ק.

3. רש״י.

4. הנאמר בו (שמות ל, יג) ״כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים״, רש״י.

5. רש״י, רלב״ג, מצודת דוד.

6. רש״י, רלב״ג, מצודת דוד.

7. רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) יִקְח֤וּ לָהֶם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אִ֖ישׁ מֵאֵ֣ת מַכָּר֑וֹ וְהֵ֗ם יְחַזְּקוּ֙ אֶת⁠־בֶּ֣דֶק הַבַּ֔יִת לְכֹ֛ל אֲשֶׁר⁠־יִמָּצֵ֥א שָׁ֖ם בָּֽדֶק׃

let the priests take it to them, every man from his acquaintance; and they shall repair the breaches of the house wherever any breach shall be found.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יַסְבוּן לְהוֹן כַּהֲנַיָא גְבַר מִן מַכָּרֵיהּ וְאִינוּן יִתְקְפוּן יַת בִּדְקָא דְבֵיתָא לְכָל אֲתַר דִי יִשְׁתְּכַח תַּמָן בִּדְקָא.

יקחו להם הכהנים – יהיה שלהם, והם יקבלו עליהם לחזק את בדק הבית משלהם.

מאת מכרו – מאת מכירו הרגיל אצלו.

בדק – בקיעה וסדק החומה.

Let take [the money] for themselves – the kohanim. [I.e.,] it will be theirs, and [in return] they will obligate themselves to make the [necessary] repairs to the Beis [Hamikdosh] from their own [funds] .

From his friend. From his acquaintance who frequently visits him.

Restoration. Split[s] and crack[s] in the wall.⁠¹

1. בֶּדֶק means "examination.⁠" One must examine splits and cracks to determine their method of repair (Radak).

יקחו להם הכהנים – ויהא שלהם והם יקבלו עליהן לחזק את בדק הבית – משלהם.

מאת מכרו – מאת מכרו הרגיל אצלו.

בדק – סדק החומה.⁠^א

א. בפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12: בדק – פ׳ בקיעה, ובדק החומה. והשוו לרש״י כאן: בדק – בקיעה, וסדק בחומה.

איש מאת מכרו – כל איש ואיש מאת הכהנים יקח הכסף מאת ישראל המכיר אותו והרגיל אצלו, שנותן לו מתנותיו, ויקחו הכהנים מעט מעט כמו שבא לידם, ויהיה עליהם לחזק את בדק הבית.

פירוש: בדק הבית – מקום השבר וההריסה, ונקרא: בדק – לפי שצריך לבדקו ולעמוד עליו מה יצטרך.

מֵאֵת מַכָּרוֹ – ידידו.⁠¹ ופירשוהו: נותנו ומעניקו.⁠² ויש אומרים: מן ״וַיַּכֵּר יוֹסֵף״ (בר׳ מב, ח), כלומר מיוּדעוֹ,⁠³ וכמותו במובן ״מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם״ (מל״ב יב, ח). והיה צריך להיות לפי ביאור זה: ״מכירו״.

בֶּדֶק הַבַּיִת – מעקב, חיפוש ותיקון. וכוונתו לסדקים אשר נמצאו בקירות, ומה שצריך שיפוץ.⁠⁴

1. השווה ריב״ק, רסאלה (מהד׳ כץ), עמ׳ רג: ״ידידות נאמנה [...] שנאמר ׳ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם׳ (מל״ב יב, ח) [...] ׳מאת מכרו׳ (שם, שם ו)״; אלפאסי, ׳מכר׳, ב, עמ׳ 206; פרחון, ׳מכר׳: ״איש מאת מכרו [...] פי׳ בעלי בריתו של אדם״.

2. כך ריב״ג, אלאצול, ׳מכר׳, עמ׳ 373, שו׳ 30 (השורשים, עמ׳ 260); רד״ק על אתר.

3. כך ריב״ק, רסאלה (מהד׳ כץ), עמ׳ רג:״ומיני המבטאים הללו ׳מכר׳ ו׳מכיר׳ [...] ׳מאת מכרו׳ (מל״ב יב, ו); אלפאסי, ׳מכר׳, ב, עמ׳ 206: והו מן אצל ויכרם והם לא הכרהו (= והוא מיסוד ״ויכרם [...] והם לא הכרהו״ [בר׳ מב, ז-ח]); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 54ב.

4. השווה מנחם, ׳בדק׳, עמ׳ *81; אלפאסי, ׳בדק׳, א, עמ׳ 197; ריב״ג, אלאצול, ׳בדק׳, עמ׳ 84, שו׳ 21 (השורשים, עמ׳ 58); פרחון, ׳בדק׳: ״פי׳ חיפוש הבית אם יש בו שום קלקול וצריך לחזק״; רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ סח. נראה כי אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 54ב, שיכל אותיות: יעני ג׳בר [...] ואצלה מן ואתם הדבקים (= כלומר תיקן [...], ועיקרו מן ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים״ [דב׳ ד, ד]).

מאת מכרו צדיקה ופסר פיה ואהבה ומעטיה וקיל מן ויכר יוסף אי מערפתה ומתלה פי אלמעני מאת מכריכם וכאן חקה עלי הדא אלשרח מכירו

בדק הבית תתבّע ותפתיש ורםّ והו יריד מא וג׳ד פיה מן אלתשקק פי אלחיטאן וממא יחתאג׳ אצלאח^א

א. אצלאח ] ב: אלי אצלאחה.

מאת מכרו – אבן ג׳אנח הנותן לו, כי הנתינה יקרא מכירה, כמו ״כי צורם מכרם״ (דברים ל״ב:ל׳), ״וימכר אותם״ (שמואל א׳ י״ב:ט׳).

יחזקו את בדק הבית – כתוב בדברי הימים כי עתליהו המרשעת בניה פרצו את בית יי׳, על כן הוצרך לחזקו. אבן ג׳אנח פי׳ ״בדק הבית״ – חפוש הבית.

מאת מכרו – רוצה לומר: מאת מיודעו.

לכל אשר ימצא שם בדק – רוצה לומר: לכל דבר שיצטרכו לחזק הבית ולבדקו אם יחסר דבר מהראוי לו.

וצוה שכל זה יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו ומיודעו, והם יתחייבו לחזק את בדק הבית לכל דבר אשר ימצא שם בדק, רצה לומר שיצטרך אליו בדק ותקון. ומה ששאלתי אם כל כסף השקלים ושאר המתנות היו לבדק הבית, מאין היו להם התמידים שהיו לוקחים אותם בכל שנה מתרומת השקלים, כתב ה״ר דוד קמחי שהשנים אשר מלכה עתליהו נתרשלו בני יהודה מתת השקלים והתרומות בבית ה׳ היו עובדים הבעלים ולא לבית ה׳, וכאשר יהואש העביר קול בכל יהודה וירושלם להביא משאת ה׳, הירא את דבר ה׳ הביאו שמה מה שהיו מחוייבים מהשנים שעברו, וממנו לקחו אותה שנה לעשות התמידים. ולי נראה שלא ייחדו לבנין ולבדק הבית כי אם הכסף המובא, וכאשר ידעו ישראל שזה כלו היה מוקצה לחזק את בדק הבית, היו מנדבים כבשים בני שנה להקריב תמידיהם, או היו נותנים מעות לשיקנו אותם, באופן שהיו נקרבים התמידים והיו משל צבור, כי המנדב היה נותן אותו בעד הצבור, כי בהיותם יודעים צורך הכסף היו מנדבים נדבות יספיקו להקרבת התמידים, והותרה בזה השאלה השניה:

יקחו להם – כל הכספים האלו יקחו הכהנים לעצמם, כל אחד מאת מכירו ומיודעו, ותמורת זה יחזקו משלהם את בית המקדש בכל מקום שימצא שם בדק.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

מאת מכרו – עד עתה כל מתנדב כסף היה נותן לכהן אוהבו ומיודעו, ומעתה יוסיפו הכהנים לקחת לעצמם הכסף, רק יקבלו ג״כ על עצמם לחזק בדק הבית משלהם.

בדק – הפוך באותיותיו ובענינו משרש דבק וכן לחץ וחלץ.

ואת כל הכספים האלה יִקְחוּ לָהֶם – עבורם¹ הַכֹּהֲנִים אִישׁ – כל כהן יקח מֵאֵת מַכָּרוֹ – מיודעו² הרגיל אצלו³, וְתמורת זה⁴ הֵם הכהנים יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת מהכסף שלהם⁵ לְכֹל – בכל מקום⁶ הדרוש בדיקה⁷ אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק – בקיעה וסדק החומה⁸: פ

1. רש״י.

2. רלב״ג.

3. רש״י.

4. מצודת דוד.

5. רש״י.

6. מצודת דוד.

7. רד״ק, רלב״ג.

8. רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיְהִ֗י^א בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֧ים וְשָׁלֹ֛שׁ שָׁנָ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹאָ֑שׁ לֹא⁠־חִזְּק֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת⁠־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃

But it was so, that in the twenty-third year of king Jehoash the priests had not repaired the breaches of the house.

א. וַיְהִ֗י =א,ל (אין געיה) וכך במג״ה וברויאר כתר ירושלים ודותן ומכון ממרא
• במהדורותיו של ברויאר לפני כתר ירושלים יש געיה בוי״ו (וַֽיְהִ֗י) אבל אין געיה בכתבי⁠־היד

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה בִּשְׁנַת עַסְרִין וּתְלַת שְׁנִין לְמַלְכָּא יְהוֹאָשׁ לָא תַקִיפוּ כַהֲנַיָא יַת בִּדְקָא דְבֵיתָא.

ויהי בשנת עשרים ושלש שנה למלך יהואש וגו׳ – מצאתי בסדר עולם (סדר עולם רבה י״ח) הרי מאה וחמשים וחמש שנה משבנאו שלמה עד שבנאו יהואש ומשבדקו יואש עד שבדקו יאשיהו מאת ושמונים^א שנה. ומפני מה נבדק מהרה כל כך בימי יואש כי עתליה המרשעת פרצה את בית האלהים (דברי הימים ב כ״ד:ז׳).

ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם כי לבדק הבית תתנהו – אם יפחות יפחות ואם יותיר יותיר.

[כי לבדק – פתרונו: אלא לבדק הבית. דכי משמש בלשון אלא.]⁠^ב

א. כן צ״ל וכן בפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12 (אלא ששם כתוב ״מאתים״ במקום ״מאה״). במהדורת עפנשטיין: ״ושמונה עשרה״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הושלם מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

ויהי בשנת עשרים וגומר. ספר הכתוב שיהואש המלך ראה שעברו שנים רבות אחרי שהסכים עם הכהנים שיקחו כסף הקדשים לעצמם ושהם יחזקו את בדק הבית, שלא היו מחזקים דבר והיו לוקחים הכסף.

בדק – מקום השבר והרעוע, יקרא בדק, כי מהצורך לבדוק ולחפש אחריו, כמו: מחזיקי בדקך (יחזקאל כ״ז:ט׳).

(ז-ט) ובשנת עשרים ושלש ליואש – אז ראה שהכהנים לא חזקו את בית ה׳, וחשדם שלקחו המעות לעצמם, ובדברי הימים נזכר שעל הציוי שצוה שיסובו ביהודה ויקבצו כסף אמר ליהוידע למה לא דרש על הלוים וכו׳, ונראה שבזה רצה שיקבצו כסף השקלים של השנים שמלכה עתליה כיון שכסף הזה נלקח לבעלים הרי כאלו לא נתנוהו, וזה שכתוב כי עתליה וכו׳ וגם כל קדשי בית ה׳ עשו לבעלים, ולכן נזכר בדברי הימים שנתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה׳ משאת משה וכו׳ רצה לומר מחצית השקל של שנים שעברו.

וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ והנה עברו שנים רבות¹ ועדיין לֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק – המקומות השבורים של² הַבָּיִת, כי שמרו את הכספים עד שיהיה להם כסף רב לחיזוק הבית³, אולם יהואש המלך חשדם שלקחו את הכספים לעצמם⁴:

1. אברבנאל. קנ״ה שנים חלפו משבנאו שלמה עד שבדקו יואש, ילקוט שמעוני.

2. מצודת ציון.

3. רד״ק.

4. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ח) וַיִּקְרָא֩ הַמֶּ֨לֶךְ יְהוֹאָ֜שׁ לִיהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם מַדּ֛וּעַ אֵינְכֶ֥ם מְחַזְּקִ֖ים אֶת⁠־בֶּ֣דֶק הַבָּ֑יִת וְעַתָּ֗ה אַל⁠־תִּקְחֽוּ⁠־כֶ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת מַכָּרֵיכֶ֔ם כִּֽי⁠־לְבֶ֥דֶק הַבַּ֖יִת תִּתְּנֻֽהוּ׃

Then king Jehoash called for Jehoiada the priest and for the other priests, and he said to them, "Why do you not repair the breaches of the house? Now therefore do not take money from your acquaintances, but deliver it for the breaches of the house.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּקְרָא מַלְכָּא יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע כַּהֲנָא וּלְכַהֲנַיָא וַאֲמַר לְהוֹן מָא דֵין לֵיתְכוֹן מְתַקְפִין יַת בִּדְקָא דְבֵיתָא וּכְעַן לָא תִסְבּוּן כַּסְפָּא מִן מַכָּרֵיכוֹן אֲרֵי לְבִדְקָא דְבֵיתָא תִּתְּנוּנֵיהּ.

ועתה אל תקחו כסף – עוד, ואל תחזקו הבית משלכם.

כי לבדק הבית תתנוהו – אם יפחות יפחות, ואם יותיר יותיר.

And now do not take the money. Anymore, and do not repair the Beis [Hamikdosh] with your money.⁠¹

But for the restoration of the Beis [Hamikdosh]–you should give it over Whether it will be less [than needed], let it be less, and if it will be more [than needed], let it be left over.

1. Although the Beis Hamikdosh was only 155 years old at the time, it was in need of extensive repair because Atalyoh and her sons made breaches in its wall. See II Divrei HaYamim 24:7 (Radak).

מדוע אינכם מחזקים – נראה שיהיו הכהנים שומרים עד שיהיה הכסף רב בידם, ואחר יחזקו את בדק הבית, והמלך חשד אותם שהיו לוקחים הכסף לעצמם, לפיכך אמר להם שלא יקחו הכסף לעצמם, אלא מיד שיבא לידם יתנוהו לבדק הבית.

כי לבדק הבית תתנוהו – רוצה לומר: שתשימו הכסף ההוא במקום מוכן בו לבדק הבית.

לכן האשימם מדוע אינכם מחזקים את בדק הבית, ונראה שהכהנים היו שומרים הכסף בידיהם עד שיהיה רב מספיק לכל הבנין, כדי שאחרי כן יעשו אותו כראוי, והמלך חשד אותם שהיו לוקחים הכסף לעצמם, ולכן אמר אל תקחו כסף מאת מכריכם, אלא שמיד שיבוא לידיהם יתנו אותו לבדק הבית.

אל תקחו כסף – אל תקחו לעצמיכם, אלא מיד בבוא לידכם תנו אותו לבדק הבית, רצה לומר: הכניסו באוצר בית ה׳, עד יהיה בהם די לחזק הבדק.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן הגדול וְלַכֹּהֲנִים האחרים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת כפי שאמרתי לכם?⁠¹ וְעַתָּה אַל תִּקְחוּ כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם עוד, ואל תחזקו הבית משלכם², כִּי הכסף אשר תקבלו לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ ישירות לאוצר בית ה׳³, ואם יהיה מעט כסף חזקו במעט הכסף שיהיה, ואם הרבה, בהרבה⁴:

1. לעיל בפס׳ ו׳.

2. רש״י.

3. מצודת דוד, מלבי״ם.

4. רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וַיֵּאֹ֖תוּ הַכֹּהֲנִ֑ים לְבִלְתִּ֤י קְחַת⁠־כֶּ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת הָעָ֔ם וּלְבִלְתִּ֥י חַזֵּ֖ק אֶת⁠־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃

And the priests consented that they would neither take money from the people nor repair the breaches of the house.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאִיטְפָסוּ כַּהֲנַיָא בְּדִיל דְלָא לְמִסַב כַּסְפָּא מִן עַמָא וּבְדִיל דְלָא לְתַקְפָא יַת בִּדְקָא דְבֵיתָא.

ויאתו – כמו יאותו לנו האנשים (בראשית ל״ד:כ״ב).

[ויאותו הכהנים – פתרונו: נתרצו הכהנים שלא לקבל כסף לעצמם ושלא לחזק את בדק הבית.

ארון אחד – פתרונו: תיבה אחת.]⁠^א

א. הביאורים בסוגריים המרובעים הושלמו מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

ויאתו הכהנים – בזה וישר בעיניהם שלא יקחוהו כלל, כדי שלא יהיו נחשדים בזה הדבר. וכיון שלא יקחו הם, לא יהיה מוטל עליהם לחזק את הבית, וזהו שאמר: לבלתי חזק את בדק הבית. לפיכך לקח יהוידע הארון ונתנו במבוא הבית שישימו אותו הכהנים שם תכף שיבא לידם.

וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים – הסכימו לא לקחת,⁠¹ וכמותו: ״אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים״ (בר׳ לד, כב).⁠² ותרגום ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת״ (במ׳ כז, ז): ״יאות בנות צלפחד ממללין״, כלומר מה יפה דיברו.

1. עד כאן השווה רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ רסב: ״התרצות״.

2. פסוק זה מצוי אצל ריב״ג, אלאצול, ׳יאת׳, עמ׳ 272, שו׳ 18 (השורשים, עמ׳ 187), ללא ביאור, בהזכירו את חיוג׳ (ל״מ, עמ׳ 23). בן ברון, אלמואזנה, ׳יאת׳, עמ׳ 59, השווה לערבית וביאר: מג׳אנס ללמואתאה׳ והי אלמואפקה (= דומה לשביעות הרצון ו⁠[משמעה] הסכמה).

ויאותו הכהנים אנעמו פי אן לא יאכדו ומתלה אך בזאת יאותו לנו האנשים ותרג׳ כן בנות צלפחד דוברות יאות בנות צלפחד ממללין אי נעמא מא קלן

ויאתו הכהנים וגו׳ – היה נאות ונכון אצלם כ״ז לאלו שתי המניעות, אמנם הראשונה היתה בכונה ראשונה והשנית בכונה שנית, וכמו זאת הבחירה המסופקת כתב המורה בספריו בענין התארים הגשמים שבאו בתורה והנביאים וכן בכתב החכמים באור סתרי התורה, וכן יאמר עוד זכריה על עון העדר מציאות נביאי אמת בבית שלישי שאנו מחכים היום.

ויאותו הכהנים – רוצה לומר: שהם לא רצו לקבל עליהם חזוק בדק הבית ויקבלו על זה הכסף מאת מכריהם אך היה נאות בעיניהם שלא יקחו הכסף ולא יהיה עליהם לחזק את בדק הבית.

ויאותו הכהנים ויישר בעיניהם לבלתי קחת הכסף מאת מכריהם, כדי שלא יהיו הם מחוייבים לחזק את בדק הבית.

ויאותו – נתרצו, כמו: בזאת נאות לכם (בראשית ל״ד:ט״ו).

ויאתו הכהנים – נתרצו והוטב הדבר בעיניהם, לבלי קחת הכסף לעצמם, ולבלי לחזק משלהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ויאתו – משרש אות או אית בל״א יש, אמרו לעשות כן, ואולי גם שרש אתא שענינו בוא מתיבת אית שהבא אל מקום ישנו שם.

לבלתי קחת כסף וגו׳ – אם מוסיפים לקחת הכסף לעצמם לא יהיה בו די לפרנסתם ולבדק הבית, ומאחר שידע העם שכל כסף תרומתם לבדק הבית ירבו להביא, וכן היה (דברי הימים ב כ״ד:י׳).

וַיֵּאֹתוּ – ונתרצו¹ הַכֹּהֲנִים והוטב הדבר בעיניהם² לְבִלְתִּי – לא קְחַת – לקחת כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם לעצמם, וּמנגד לְבִלְתִּי – שלא יצטרכו לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת מכספם³, וכך לא יהיו נחשדים יותר בלקיחת הכסף לעצמם⁴:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיִּקַּ֞ח יְהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ אֲר֣וֹן אֶחָ֔ד וַיִּקֹּ֥ב חֹ֖ר בְּדַלְתּ֑וֹ וַיִּתֵּ֣ן אֹתוֹ֩ אֵ֨צֶל הַמִּזְבֵּ֜חַ [מִיָּמִ֗ין] (בימין) בְּבוֹא⁠־אִישׁ֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ וְנָֽתְנוּ⁠־שָׁ֤מָּה הַכֹּֽהֲנִים֙ שֹׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף אֶת⁠־כׇּל⁠־הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Jehoiada the priest took a chest and made a hole in its lid and set it beside the altar, on the right side as one comes into the house of Hashem. And the priests that guarded the threshold put in it all the money that was brought into the house of Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּנְסִיב יְהוֹיָדָע כַּהֲנָא אֲרוֹנָא חָד וּנְקַב חוֹרָא בְּדָשֵׁיהּ וִיהַב יָתֵיהּ בִּסְטַר מַדְבְּחָא מִיַמִינָא בְּמֵיעַל גַבְרָא לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וִיהָבוּן תַמָן כַּהֲנַיָא אֲמַרְכְּלַיָא יַת כָּל כַּסְפָּא דְמִתָּעַל לְבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

אצל המזבח – בעזרה.

מימין בבוא איש – מימין ביאת האנשים.

שומרי הסף – ספי העזרה הממונים על מפתחות העזרה, שהרי תרגמו יונתן: אמרכליא. והאמרכלים שבעה היו, לשבעה שערי העזרה. בתוספתא דשקלים (תוספתא שקלים ב׳:ט״ו).

Near the altar. In the [Temple] Court.

To the right, as a person enters. On the right [side] where the people come in.

The guards of the threshold. The thresholds of the [Temple] Court, [i.e.,] those in charge of the keys of the [Temple] Court,⁠¹ for [Targum] Yonatan rendered it as, "אֲמַרְכְּלַיָּא [=custodian of the keys],⁠" and there were seven אֲמַרְכָּלִים, for the seven gates of the [Temple] Court. [This is stated in] Tosefta of [Maseches] Shekalim.⁠²

1. Alternatively, these were the custodians of the Temple's vessels (Ralbag).

2. 2:15.

[ויקוב חור בדלתו – מן דלת יאמר דלתו, ומן מלך מלכו.]⁠^א

בימין^ב – בימין^ג בביאת האנשים.

שמרי הסף – סיפי העזרה, אותם הממונים על המפתחות, שכן תרג׳ יונתן אמרכלא והאמרכלים היו שבעה לשבעה שערי העזרה, כך מפורש בתוספתא דשקלים.

ויקב חור – בקרש של ארון שקורין פלניא.

א. הביאור בסוגריים המרובעים הושלם מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

ב. כן הכתיב וכן במהדורת עפנשטיין. בקרי וכן בפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12: ״מימין״.

ג. כן הכתיב וכן במהדורת עפנשטיין. בקרי וכן בפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12: ״מימין״.

ארון אחד – ארון איש אחד.

בימין – כתיב, מימין – קרי, והוא אחד בענין.

שומרי הסף – שומרי כלי הבית. וסף – הוא שם כלל לכלי השרת.

ויונתן תרגם: אמרכליא, והם הגזברים הגדולים אשר ממונים אחרים תחתיהם, כמו שתרגם אונקלוס: ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן (במדבר ג׳:ל״ב) – ואמרכליא דממנא על רברבי ליואי.

שֹׁמְרֵי הַסַּף – השוערים אשר שומרים בפתח הדלת,⁠¹ מן ״נֹפֶלֶת [...] וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף״ (שופ׳ יט, כז), וממנו: ״בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי״ (תה׳ פד, יא).⁠²

1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳ספף׳, עמ׳ 487, שו׳ 27 (השורשים, עמ׳ 342), בהזכירו את חיוג׳ (ח״מ, עמ׳ 114). לעומתם, רד״ק: ״שומרי הסף – שומרי כלי בית המקדש; ו׳סף׳ הוא שם כלל לכלי השרת״, וכן בשורשים, ׳ספף׳, עמ׳ תפה (כמו כן אמר רד״ק על ״ידיה על הסף״, כי הכוונה על אחת משתי המזוזות, ואין הכוונה למפתן הדלת).

2. רס״ג פירש שם: ואשתקקת הסתופף מן סף השער (= גזרתי את ״הסתופף״ מן ״סף השער״).

שומרי הסף אלבואבין אלדי^א יחפט׳ו עתב אלבאב מן נופלת וידיה על הסף^ב ומנה בחרתי הסתופף בבית יוי^ג

א. אלדי ] ב: אלדין (לפי כללי הערבית הקלאסית). על הופעת כינוי הזיקה אלדי שהתאבן, ראה בלאו, עמ׳ 235, §361.

ב. נופלת וידיה על הסף ] נוסח המקרא: ״נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף״ (שופ׳ יט, כז).

ג. בחרתי הסתופף בבית יוי ] נוסח המקרא: ״בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי״ (תה׳ פד, יא).

ויקב חור בדלתו – הנה דרך החור היו משליכין שם הכסף והיה בדלת שהיא מכסה הארון כדי שלא יוכל אחד לקחת ממנו בזולת פתיחת הארון.

שומרי הסף – הם שומרי כלי בית המקדש.

(י-יב) הל״ד הוא להודיע שאין עושין שררה בממון באחד לבד ולזה תמצא שכאשר הי׳ הכסף בארון לחזק את בדק הבית שמוהו שם הכהני׳ שומרי הסף לא אחד לבד גם בהוציאם הכסף מהארון היה שם סופר המלך והכהן הגדול לא אחד לבד גם בתתם הכסף אחר זה נתנוהו על ידי עושי המלאכה והם הוציאוהו יחד לא אחד לבד.

ולהסיר הספק לקח הכהן הגדול ארון אחד ונתנו במבוא הבית מצד הימין ויקב חור בדלתו, באופן שהכהנים שומרי הסף והם שומרי כלי המקדש כלם ישליכו שם הכסף המובא בית השם מדרך אותו החור ולא יוכלו להוציא ממנו דבר בזולת פתיחת פי הארון.

בימין – מימין קרי.

ארון – ארגז.

ויקב – עשה נקב, ולתוספת ביאור אמר חור, כי חור הוא נקב.

שומרי הסף – שומרי מזוזות השערים, כי סף הוא מזוזה, וכן תרגם יונתן.

אמרכליא – והאמרכלים היו שבעה, לשבעה שערי העזרה.

ויקב – עשה נקב צר בדלת הארון, לזרוק דרך בו את הכסף אל הארון.

בבוא איש וכו׳ – רצה לומר: בימין הבא אל הבית, לא בימין היוצא.

ונתנו שמה – מיד בבואו לידם נתנו בארון מדרך החור, אבל לא יוכלו להוציא מה, זולת פתיחת הדלת.

השאלות:

פה אמר שנתן הארון אצל המזבח, ובדברי הימים אמר שנתנו בחוץ?

ויקח יהוידע הכהן ארון אחד – ובדברי הימים נזכר שצוה המלך ויעשו ארון אחד ויתנוהו בשער בית ה׳ חוצה, ולמ״ש למעלה שם נזכר הארון שנעשה לתקלין עתיקין דהיינו לשקלי שנה העברה וזה נעשה בפקודת המלך, שצוה שיביאו שקלי השנים שעברו שנית, וזה נתנו בחוץ, ופה נזכר הארון של תקלין חדתין, וזה ניתן בפנים, ומבואר בפ״ו דשקלים כי י״ג שופרות היו במקדש וכתוב עליהם תקלין חדתין תקלין עתיקין קינים וגוזלים עולות עצים ולבונה וכו׳, וי״ל שרמז זה במ״ש ארון אחד, מלת ארון בחטף, והרד״ק נדחק ארון של איש אחד, (וי״ל שרמז שכל הי״ג ארונות נקראו בשם ארון אחד שאחד מספרו י״ג, ולקח ארון של אחד רצה לומר מן הי״ג ארונות ששם הכולל שלהם היה שם אחד).

ולהסיר הספק¹ וַיִּקַּח – לקח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן – ארגז² אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר – נקב צר³ בְּדַלְתּוֹ לזרוק דרכו את הכסף⁴, וַיִּתֵּן – ושם אֹתוֹ אֵצֶל – ליד הַמִּזְבֵּחַ בעזרה⁵ מִיָּמִין (בימין כתיב) – לצד ימין בְּבוֹא אִישׁ – של מי שנכנס⁶ לְבֵּית יְהוָה, וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף (-כלי בית המקדש⁷) הממונים על מפתחות העזרה⁸ אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא לְבֵית יְהוָה מבלי שיוכלו לפתוח את הארון ללא פתיחת הדלת⁹:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. רש״י.

6. רש״י, מצודת דוד.

7. רד״ק, רלב״ג.

8. רש״י.

9. אברבנאל, מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔ם כִּי⁠־רַ֥ב הַכֶּ֖סֶף בָּאָר֑וֹן וַיַּ֨עַל סֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וַיָּצֻ֙רוּ֙ וַיִּמְנ֔וּ אֶת⁠־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֥א בֵית⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And it was so, when they saw that there was much money in the chest, that the king's scribe and the high priest came up, and they put it in bags and counted the money that was found in the house of Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה כַּד חֲזוֹ אֲרֵי סַגִי כַסְפָּא בְּאָרוֹנָא וּסְלִיק סַפְרָא דְמַלְכָּא וְכַהֲנָא רַבָּא וְצָרוּ וּמְנוֹ יַת כַּסְפָּא דְאִשְׁתְּכַח בֵּית מַקְדְשָׁא דַיְיָ.

ויהי – מיום אל יום תמיד כראותם כי רב הכסף בארון ויעל סופר המלך וגו׳.

Whenever. A daily occurrence (constantly).⁠¹ They saw that there was much money in the box, and they would go up – the king's scribe [and the Kohein Gadol] etc.

1. I.e., when they saw that the boxes were full they would "bag and count the money.⁠" (Radak).

[ויהי כראותם כי רב – פתרונו: ויהי היום אל יום כראותם כי רב הכסף, ויעל סופר המלך וגו׳,

ויצורו וימנו – פתרונו: שהיה צרור בצרורות וקנוי בחשבונות.]⁠^א

ויצרו – לשון צורה ומטבע.

א. הביאורים בסוגריים המרובעים הושלמו מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

ויהי כראותם – יום יום כשהיו רואים שהארון מלא, היו מערים אותו ומשיבים אותו למקומו. וכן כתוב בדברי הימים: ויערו את הארון וישאוהו וישיבוהו אל מקומו כה עשו ליום ביום (דברי הימים ב כ״ד:י״א).

ויצורו וימנו – היו מונין תחילה, ואחר כך היו משימין אותו בצרורות. כסף שהיה מטבע – צרור לבדו, ואשר לא היה מטבע – צרור לבדו. והיו נותנין הכסף המתוכן, והוא שהיה עשוי מטבע, היו נותנין אותו על ידי עושי המלאכה והיו מוציאין אותו לחרשים, ואשר לא היה מטבע היו עושין אותו מטבע או צורפין אותו במטבע, כי בהוצאה לא יוציא אדם אלא המטבע לשכר האומנין ולקנות עצים ואבנים.

ופירוש: המתוכן – מתוקן בצורה, שהיה נשלם בצורתו ותבניתו.

ויש לפרש: ויצורו – מענין: צורה, כי הכסף שלא היה מטבע עשו אותו מטבע.

ויצורו וימנו – הפוך, כלומר וימנו את הכסף לדעת כמותו. ״ויצורו״ מן ״וצרת הכסף״ (דברים י״ד:כ״ה), ויתנוהו למוציאים. ור׳ דוד קמחי וכבר מנו אותו תחילה, ואחר כן צרו אותו. פירוש אחר: ״ויצורו״ – שעשו מהכסף צורה מטבע.

ויצורו וימנו את הכסף – כבר נתבאר בספר דברי הימים שכאשר היה הארון מלא היו מערי׳ אותו ואחר כך היו נושאים אותו ומשיבים אותו אל מקומו ובזה המקום באר שאחר שערו את הארון היו משימים את הכסף בצרורות והיו מונים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וכאשר היו רואים הכהנים שהיה כסף רב בארון, היה עולה סופר המלך והכהן הגדול והיו מונים הכסף ומשימים אותו בצרורות ושקים, כל צרור ושק במספר ידוע, ומשיבים הארון למקומו כמו שנזכר בד״ה (דברי הימים ב כ״ד י״א).

ויצורו – מלשון צורה.

וימנו – מלשון מנין ומספר.

ויהי כראותם – בכל עת כשראו שיש בה הרבה כסף.

והכהן הגדול – לא בעצמו כי אם פקידו בא ממקומו, וכן מפורש בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ד:י״א).

ויצורו – עשו בהם צורת מטבע להוציאם בהוצאה, ומנו המטבעות.

השאלות:

בדברי הימים ספר זה בענין אחר?

ויהי בראותם כי רב הכסף זה היה מתרומת הלשכה, אחר שהספיק לעולות תמידים לקחו המותר לבדק הבית וזה היה על ידי סופר המלך והכהן גדול, ובדברי הימים אמר ויהי בעת יביא את הארון אל פקודת המלך ביד הלוים וכו׳, זה היה מארון של תקלין עתיקין שהיה כולו לבדק הבית, ועל זה אמר שם כה עשו ליום ביום, כי בזה לא היה זמן קבוע, מה שאין כן לתרומת הלשכה שהיה רק ג׳ פעמים בשנה, ושם אמר ויתנהו המלך ויהוידע הכהן אל עושי מלאכת עבודת בית ה׳, ויהיו שוכרים חוצבים וחרשים לחדש בית ה׳ וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק בית ה׳, זה היה מתקלין עתיקין שהיה כסף רב והיה מספיק לחדש בית ה׳ רצה לומר לבנות מחדש את המקומות שפרצה עתליה, וכאן מדבר מתרומת שירי הלשכה שהיה מיוחד לחזק את בית ה׳ לא לחדשו, וכסף הזה צרו ומנו ונתנוהו על ידי עושי המלאכה המופקדים רצה לומר הממונים על בדק הבית, ומ״ש ויוציאהו לחרשי העץ ולבונים היינו האומנים האמרכולין הממונים על מלאכת חרשי עצים ועל מלאכת בונים באבנים.

ויצרו וימנו – היו מונים הכסף ועושים ממנו צרורות בערך קצוב כמשפט עוד היום בארצות הקדם.

וַיְהִי בכל עת כִּרְאוֹתָם – אשר היו רואים¹ כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן, וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְפקידו של² הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ את הכסף בצורת³ מטבעות⁴ וצררו אותו בצרורות⁵, וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית יְהוָה:

1. רש״י, מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק. ובתלמוד (ב״ב ט.), א״ר אלעזר, אע״פ שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו יצור וימנה, שנאמר ״ויצורו וימנו״.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וְנָֽתְנוּ֙ אֶת⁠־הַכֶּ֣סֶף הַֽמְתֻכָּ֔ן^א עַל⁠־[יְדֵי֙] (יד) עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה [הַמֻּפְקָדִ֖ים] (הפקדים) בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיּוֹצִיאֻ֜הוּ לְחָרָשֵׁ֤י הָעֵץ֙ וְלַבֹּנִ֔ים הָעֹשִׂ֖ים בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And they gave the money that was weighed out into the hands of those that did the work, that were appointed over of the house of Hashem; and they paid it out to the carpenters and the builders that worked on the house of Hashem,

א. הַֽמְתֻכָּ֔ן א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן (חטף)

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְיַהֲבִין יַת כַּסְפָּא דְמִטַקֵס עַל יְדֵי עָבְדֵי עֲבִידָא דִי מְמַנָן עַל בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וּמַפְקִין לְנַגְרֵי אֳעַיָא וּלְאַרְדִיכְלַיָא דְעַבְדִין בֵּית מַקְדְשָׁא דַיָי.

ונתנו את הכסף המתכן – היו נותנין אותו הכסף המנוי, לאחר שהוציא מן הארון ושקלוהו ומנאוהו, היו נותנין אותו על ידי הגזברין הממונים על עושי המלאכה.

המתכן – לשון מנין, כמו: ותוכן לבנים תתנו (שמות ה׳:י״ח).

המפקדים – הממונים.

ויוציאהו – לשון הוצאה, לשכור חרשי העץ.

ולבונים – הם הארדכלין, חרשי האבן, שחבריהם עושים על פיהם, ראשי האומנות.

They gave the counted money. They would give the counted money, i.e., after it was taken out of the chest and weighed¹ and counted, they would give it into the hands of the treasurers who were in charge of the workers.

The counted. [מְתֻכָּן is] an expression of a number, as in, "and the number [=וְתוֹכֵן] of bricks you shall give.⁠"²

Who were [thus] appointed. Who were appointed.

They paid. [וַיּוֹצִיאֻהוּ is] an expression of spending, for the purpose of hiring carpenters.

And the builders. They are the architects, the stone smiths, whose colleagues worked under their orders, [i.e., בּוֹנִים were] the supervisors of the craftsmen.

1. Alternatively, the money was "minted and counted,⁠" i.e., the coins without a stamp were minted so that they could be spent (Metzudat David).

2. Shemot 5:18.

(יב-יג) ונתנו את הכסף המתכן – היו נותנין את הכסף המנוי שלאחר שהוציאוהו מן הארון ושקלוהו ומנאוהו והיו נותנין אותו ליד הגזברין הממונים על ידי^א עושי המלאכה.

המתכן – לשון מיניין כמו ותוכן לבינים תתנו (שמות ה׳:י״ח).

המפקדים – הממונים.

ויוציאוהו – לשון הוצאה לשכור חרשי העץ.⁠^ב

ולבנים – הם אדרכלים.

ולחוצבי^ג האבן – שחבריהם עושין על פיהם ראשי האומנים.

[ד׳א׳: ולבנים – הם בוני בניין העץ.]⁠^ד

ולכל אשר יצא על הבית – לועזין דשפנדיר.

ולגדרים – בוני החומה הם תלמידי האדריכלים.

ולחצבי האבן – מן ההר.

[ולקנות עצים – לצורך חרשי העץ.

ואבני מחצב – לצורך הבונים בחומה.

לחזק – פירושו: לעשותו בחוזקה.]⁠^ה

א. כן בפסוק ובפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12. במהדורת עפנשטיין חסרה מלת: ״ידי״.

ב. כן בפסוק ובפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12. במהדורת עפנשטיין: ״עץ״.

ג. כן בפסוק. בפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12: ולחוצבים. במהדורת עפנשטיין: ״חרשי״.

ד. הביאור בסוגריים המרובעים הושלם מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

ה. הביאורים בסוגריים המרובעים הושלמו מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

על יד – כן כתיב, וקרי: ידי, ואחד הוא בענין.

הפקדים – כן כתיב, וקרי: המופקדים. והכתוב הוא תואר, כמו: חכם, חכמים. והקרי הוא מהפעלים, ואחד הוא.

לחרשי העץ – הם כורתי העצים בלבנון, ועושין אותם במקצועות.

ולבונים – שבונים העצים בבית.

אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן – [הכסף] הספוּר המיועד לבנייה.⁠¹

הַמֻּפְקָדִים² בֵּית ה׳ – הממונים, והכתיב: ״הפקידים״, ומובנו: הסוכנים. והמובן אחד לפי שתי הגרסאות,⁠³ כשהוא מצריך את בי״ת היחס [המציינת ׳בתוך׳], כלומר ״בבית ה׳⁠ ⁠⁠״.⁠⁴

וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ – שילמו אותו (= הכסף) והוציאו אותו על האומנים עבוּר משכורתם.⁠⁵ וממנו מכנים הראשונים ז״ל את הנפקה (= תשלום): ״הוצאה״, אמר⁠[ו]: ״הלואה להוצאה נתנה״.⁠⁶

1. בדומה לריב״ג, אלאצול, ׳תכן׳, עמ׳ 762, שו׳ 7 (השורשים, עמ׳ 543): אלתקדיר ואלתחדיד (= ׳השיעור וההגבלה׳); פרחון, ׳תכן׳: ״פ׳ השיעור״; לעומתם רד״ק: ״⁠ ⁠׳הכסף המתוכן׳, והוא שהיה עשוי מטבע [...] ופירוש ׳המתוכן׳: מתוקן בצורה, שהיה נשלם בתבניתו״.

2. הכתיב בנוסח המקרא: ״הפקדים״.

3. עד כאן השווה רד״ק על אתר.

4. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 66, שו׳ 21 (הרקמה, עמ׳ פג, שו׳ 8): במעני אלט׳רף ואלועא (= ״לענין כלי או מחזיק״). והשווה ראב״ע על ״תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב״ (בר׳ ג, טו): ״חסר בי״ת כמו [...] ׳הנמצא בית ד׳⁠ ⁠׳ (מל״ב יב, יא)״.

5. עד כאן השווה ריב״ג, אלאצול, ׳יצא׳, עמ׳ 291 (השורשים, עמ׳ 200); פרחון, ׳יצא׳; רד״ק, השורשים, עמ׳ רפט: ״הוציאו את הכסף לשכר חרשי העץ״.

6. השווה אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 54ב: ומנה סמי אלאולון אלנפקה הוצאה קאלוא אם הוצאה יתירה על השבח (= וממנו כינו הראשונים את הנפקה ״הוצאה״. אמרו ״אם הוצאה יתירה על השבח״ [בבלי, בבא מציעא קיז ע״ב]); באלכליאת, כרך ב, עמ׳ 336א, כתב כי כך בלשון המשנה, אך לא מצאתי אלא: ״מלוה להוצאה ניתנה״ (בבלי, קידושין מז ע״א).

את הכסף המתכן אלמעד אלמהיّא ללעמארה

המופקדים בית יוי אלמ^וכّלין והו מכתוב הפקידים ומענאה אלוכלא פאלמעני עלי אלרואיתין ואחד והו יחתאג׳ בא אלועא אעני בבית יוי

ויוציאוהו לחרשי העץ אצרפוה ואנפקוה עלי אלצנאע פי אג׳רהם ומנה יסמו אלאואיל ז׳ל׳ אלנפקה הוצאה קאל^א הלואה להוצאה נתנה

א. קאל ] ב: קאלוא.

המתכן – אבן ג׳אנח עניינו השיעור והגבלה.

ויוציאוהו – חיוג׳ ואבן ג׳אנח פי׳ כלומר ויחלקוהו להם.

ונתנו את הכסף המתוכן – רוצה לומר: הכסף הנמצא מענין מתכונת הלבנים והיו נותנים אותו על ידי עושי המלאכה הממונים בית י״י, והם יוציאו את הכסף לחרשי העץ, והם האומנים הכורתים העצים בתמונה שירצו.

ולבונים – והם העושים בית י״י כמו ההיכל והדביר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(יב-טו) הל״ה הוא ללמד שהדברי׳ העצמיים בבית המקדש ראוי שיקדמו לדברי׳ המשרתי׳ להם לפי שהם מכווני׳ בעצמם ובז׳ הישר׳ לעמוד על סודות המציאות ולזה ספר שבדק הבית היה קוד׳ עשיית הכלי׳ המשרתי׳ שאינם מכווני׳ בעצמם כמו הספות והמזמרות והמזרקי׳ והחצוצרות ומה שידמה להם מכלי הכסף והזהב.

והיו נותנים הכסף המתוכן, ר״ל הנמנה, שהוא מגזרת (שמות ה׳ ה׳) מתכונת הלבנים, ע״י הממונים על עושי המלאכה לבית ה׳, והם יוציאו אותו לחרשי העץ, והם האומנים שהיו כורתים העצים בתמונה אשר ירצו, ולבונים בנין האבנים העושים בהיכל ובדביר לבית השם.

את הכסף המתכן – הה״א במאריך בספרים כ״י.

יד – ידי קרי.

הפקדים – המפקדים קרי.

המתכן – המנוי, כמו מתכונת הלבנים (שמות ה׳:ח׳).

על ידי – אל ידי.

לחרשי – לאומני.

עשי המלאכה – הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה׳ ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים, כפי אשר יורו אותם ובדברי רבותינו ז״ל (ירושלמי ברכות ט׳:א׳) נקראים אדרכלין.

ויוציאהו – הם הוציאו את הכסף, בשכר האומנים הפועלים.

לחרשי העץ – הם כורתי העצים בתמונה הנרצה.

ולבונים – הבונים העצים בקירות הבית.

ולבנים – הם כדברי רש״י הארדכלין ר״ל ראשי האומנות שהגודרים בוני החומה תלמידיהם עושים המלאכה על פיהם.

וְלאחר שהוציא את הכסף מן הארון ושקלוהו ומנו אותו¹ נָתְנוּ – היו נותנים הכהנים אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן – הספור² עַל יְדֵי (יד כתיב) – לידי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים (הפקדים כתיב) – הממונים³ בְּבֵּית יְהוָה, וַיּוֹצִיאֻהוּ – והם היו משתמשים בכסף לתשלום שָׂכָר⁴ לְחָרָשֵׁי – לכורתי⁵ הָעֵץ – העצים וְלַבֹּנִים הם האדריכלים חרשי האבן⁶ הָעֹשִׂים – אשר היו מחזקים את בֵּית יְהוָה:

1. רש״י.

2. רש״י, מצודת ציון.

3. רש״י.

4. רש״י, מצודת דוד.

5. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.

6. רש״י. ומצודת דוד מבאר הבונים את העצים בקירות הבית.

(יג) וְלַגֹּֽדְרִים֙ וּלְחֹצְבֵ֣י הָאֶ֔בֶן וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת⁠־בֶּ֣דֶק בֵּית⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁר⁠־יֵצֵ֥א עַל⁠־הַבַּ֖יִת לְחׇזְקָֽה׃

and to the masons and the hewers of stone, and for buying timber and hewn stone to repair the breaches of the house of Hashem, and for all that was laid out for the house to repair it.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְלַארְגוּבְלַיָא וּלְפַסְלֵי אַבְנַיָא וּלְמִזְבַּן אָעִין וְאַבְנִין פְּסִילַן לְתַקָפָא יַת בִּדְקָא בֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וּלְכֹל דְיִפּוֹק עַל בֵּיתָא לְתַקָפוּתֵיהּ.

ולגדרים – לבוני החומה, תלמידי ארדכלין.

ולחצבי האבן – מן ההר.

And the masons. The builders of the wall, the architects' apprentices.

And for the stone cutters. From the mountain.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ולגודרים – הבונים קירות האבנים.

ולחוצבי האבן – שחוצבין האבנים בהר.

ולקנות עצים ואבני מחצב – היו להם פוסלים בלבנון ובהר, והיו קונין גם כן מאחרים שהיו להם עצים כרותים ואבני מחצב, כלומר אבנים חצובות.

מחצב – שם, בשקל: משען (ישעיהו ג׳:א׳).

ויונתן תרגם: ולבונים – ולארדכליא, והם אומני האבן הגדולים אשר תחתיהם אומנים אחרים. ותרגם: ולגודרים – ולארגובליא, הם אומני האבן הגדולים בוני הקירות.

(יד)

אך לא יעשה בית י״י ספות כסף – ובדברי הימים אומר: ויעשו כלים לבית י״י כלי שרת (דברי הימים ב כ״ד:י״ד). ורז״ל הקשו אלה הפסוקים, ותרצו: כאן שגבו והותירו, כאן שגבו ולא הותירו, והוא שאמר: ובכלותם הביאו לפני המלך ויהוידע (דברי הימים ב כ״ד:י״ד), כי לפני כלות המלאכה לא היו עושים כלים, כמו שאומר הנה: אך לא יעשה בית י״י ספות כסף, כי לעושי המלאכה יתנוהו (מלכים ב י״ב:ט״ו), שעדיין לא נעשתה המלאכה, אך כאשר נעשתה המלאכה, כמו שאומר שם: ויעמידו בית האלהים על מתכונתו וגו׳ (דברי הימים ב כ״ד:י״ג), ובכלותם עשו הנותר כלי שרת.

וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן – הבנאים אשר בונים את ה״גדרות״, כלומר הקירות,⁠¹ וכבר נאמר: ״וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה׳⁠ ⁠⁠״ (מל״ב יב, יב). והמובן המילולי [הנראה לעין] הוא ש״בונים״ הם [אלה] אשר בונים בפנים, בתוך הבית עצמו.⁠² ואשר ל״גֹּדְרִים״ – [הפועלים] אשר בונים את הקירות החיצוניים וסותמים את הבורות בדרכים או סביב המקדש, [דהיינו את] הקירות הסובבים והמקיפים אותו.

וְאַבְנֵי מַחְצֵב – אבנים מסותתות מהוקצעות.

עַל הַבַּיִת לְחַזְקָה – שיעורו: ״לחזק את הבית״, כלומר [כדי] לחזק ולתמוך במה שהתרופף בו (= בבית) ובמה שנפגם.⁠³

1. עד כאן השווה אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 54ב; רד״ק על אתר.

2. השווה רד״ק על אתר, ד״ה ״ולבונים״.

3. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳חזק׳, עמ׳ 218 (השורשים, עמ׳ 148); רד״ק, השורשים, ׳חזק׳, עמ׳ קצט..

ולגודרים ולחוצבי האבן אלבנאיין אלדי יבנו אלגדרות אעני אלחיטאן וקד קיל ולבונים העושים בית יוי פאלט׳אהר אן בונים הם אלדי יבנו מן דאכל פי אלבית נפסה ואמא^א גודרים אלדי יבנו אלחיטאן מן כארג׳ ויסדו אלתגר פי אלטרקאת או חול אלמקדש אלחיטאן אלדאירה בה אלמחיטה עליה

ואבני מחצב חג׳ארה מקטועה מנקושה

על הבית לחזקה תקדירה לחזק את הבית אי יקוי וישד מא והי מנה ומא תצ׳עצ׳ע^ב

א. ואמא גודרים ] ב: וגודרים.

ב. תצ׳עצ׳ע ] ב: יתצ׳עצ׳ע.

ולגודרים – אבן ג׳אנח הם האומנים הבונים את הכותל, ותרגום ״החונים בגדרות״ (נחום ג׳:י״ז) - ״דשרן בכותליא״.

בדק בית יי׳ – אבן ג׳אנח חפוש צרכי הבית, כמו מחזיקי בדקך.

ולגודרים – והם העושים הקירות והגדר לחצר הגדולה והעזרה ולחוצבי האבן הם החוצבים אותם מן המחצב ואע״פ שהיו שוכרים חרשי עץ וחוצבי אבן הנה היו צריכים לקנות העצים כרותים ואבני מחצב נחצבים או בלתי נחצבים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ולגודרים, והם עושים הקירות והגדר לחצר הגדולה והעזרה, ולחוצבי האבן, שהם אשר היו חוצבים האבנים במחצב, ואף על פי שהיו שוכרים חרשי עץ וחוצבי אבן, הנה היו צריכים עוד לקנות עצי ברותים ואבנים נחצבים, וזהו ולקנות עצים ואבני מחצב:

ולחוצבי – לכורתי.

ולגדרים – הם הבונים קירות אבנים.

ולחוצבי האבן – החוצבים את האבנים מן ההר.

ואבני מחצב – אף ששכרו חוצבי אבן, הוצרכו עוד לקנות אבנים חצובים.

ולכל אשר יצא – לכל שאר הדברים הנצרכים להוציא על הבית לחזק אותו.

ולגדרים הם הפועלים עצמם הבונים גדרות של עצים ולחוצבי האבן וגם לקנות עצים ואבני מחצב.

וְהיו משתמשים בכסף גם לתשלום שָׂכָר לַגֹּדְרִים – לתלמידי האדריכלים¹ שהיו הבונים של חומת² החצר הגדולה והעזרה³, וּלְחֹצְבֵי – ולכורתי⁴ הָאֶבֶן מן ההר⁵, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי – ואבנים מַחְצֵב – חצובות⁶ לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית יְהוָה, וּבנוסף השתמשו בכסף לְכֹל אֲשֶׁר – שאר הדברים הנצרכים יֵצֵא – להוציא עַל הַבַּיִת לְחָזְקָה – לאחזקתו⁷:

1. רש״י.

2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. מצודת ציון.

5. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

6. ואף ששכרו חוצבי אבן, הוצרכו עוד לקנות אבנים חצובות, רלב״ג, מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

(יד) אַךְ֩ לֹ֨א יֵעָשֶׂ֜ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֗הי״י֗ סִפּ֥וֹת כֶּ֙סֶף֙ מְזַמְּר֤וֹת מִזְרָקוֹת֙ חֲצֹ֣צְר֔וֹת כׇּל⁠־כְּלִ֥י זָהָ֖ב וּכְלִי⁠־כָ֑סֶף מִן⁠־הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃

But cups of silver, snuffers, basins, trumpets, and any vessels of gold or vessels of silver were not made for the house of Hashem from the money that was brought into the house of Hashem;

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּרַם לָא מִתְעֲבֵּיד בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ קוּלִין דִכְסַף מְזַמְרַיָא וּמָנֵי מִזְרְקַיָא חֲצוֹצְרָתָא כָּל מָאנֵי דַהֲבָא וּמָאנֵי כַסְפָּא מִן כַּסְפָּא דְמִתָּעַל לְבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

אך לא יעשה בית י״י ספות כסף – בעי מניה רב הונא מרב כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית צרכי מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית עושין אותו או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו נעשין, א״ל אין נעשין אלא מתרומת הלשכה. איתיביה וככלותם הביאו לפני המלך (ולפני) ויהוידע הכהן את שאר הכסף (הנמצא בית י״י) ויעשהו כלים לבית י״י (דברי הימים ב כ״ד:י״ד). א״ל דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי אך לא יעשה בית י״י ספות כסף מזמרות מזרקות וגו׳ וחזקו בו את בית י״י (מלכים ב י״ב:ט״ו). א״ה קשו קראי אהדדי. לא קשיא כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו, וכי גבו והותירו מאי הוי, א״ר אבהו לב בית דין מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לכלי שרת, דבי רבי ישמעאל תנא כלי שרת היו באים מתרומת הלשכה שנאמר את (שאר) הכסף (דברי הימים ב כ״ד:י״ד) אי זו הוא כסף שיש לו שירים הוי אומר זו תרומת הלשכה.

ספות כסף מזמרות – והם כלי שיר.

Silver pitchers, musical instruments. They are musical instruments.⁠¹²

1. Although Scripture in II Divrei HaYamim 24:14 indicates that they used this money for making ministering vessels, the Gemara in Maseches Kesubos 106b explains that the primary purpose of this money was for repairs. However, if there was money left over, it could be used for making utensils, instruments, etc. for the Temple (Radak).

2. Rashi maintains that סִפּוֹת are musical instruments in accordance with his view in I Melakhim 7:50. Alternatively, they are vessels used to receive blood of sacrifices or wine of libations (Ralbag).

[אך לא יעשה – בעצי הבית היו עושין מן הכסף המובא, אבל לא הכלים הללו.

ספות כסף – אף הם כלי שיר.]⁠^א

א. הביאורים בסוגריים המרובעים הושלמו מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

אך לא יעשה בית יי׳ כול׳ – פי׳ מתחילה לא יעשה כלי כסף מזה הנדבה, אלא אם כן נותר ממנו. וכן כתוב בדברי הימים.

אך לא יעשה בית י״י ספות כסף – הם כלים לקבל הדם או יין הנסכים ומה שידמה להם.

מזמרות – הם כלי זמר.

מזרקות – בצינש בלעז.

חצוצרות – הם היו נעשות לתקוע על המזבחות כמו שזכרה התורה ואמר שלא יעשה מזה הכסף אלו הכלים וזולת׳ אבל יתנוהו לעושי המלאכ׳ לחזק את בית י״י ואולם התבאר בספר ד״ה שאחר שחזקו את בית י״י אם הותיר היו עושין מהנשאר כלי שרת ולא היו מסכימין לעשות מהכסף כלי שרת אם לא נשאר אחר חזוק הבית.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

והודיע הכתוב שמהכסף הזה שהיו נותנים בארון לא יעשו בבית ה׳ ספות כסף, שהם הכלים המיוחדים לקבל הדם או יין הנסכים ומה שידמה להם, מזמרות, שהם כלי זמר, ומזרקות, שהם הכלים אשר ישתמשו בהם לקבול, הנקראים בלע״ז באצ״ינש, וחצוצרות, שהיו במקדש של כסף, וכל שאר כלי כסף וכלי זהב שהיו בבית השם לא עשו אותם מזה הכסף שהיו נותנים בארון.

כלי זהב וכלי כסף – שניהם בחירק ובמסורה גדולה נמנו עם ז׳ מטעין דסבירין בצירי.

ספות – שם כלים עשוים כצורת כדים, כי תרגם יונתן: קולין, וכן וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:מ״ה), תרגם אונקלוס: וקולתה.

מזמרות – כלי זמר.

מזרקות – ספלים, לזרוק מהם דם הקרבנות.

אך לא יעשה וגו׳ – מהכסף הזה לא עשו לצורך בית ה׳ ספות כסף וגו׳ (ובדברי הימים ב כ״ד:י״ד) נאמר, שגם הכלים נעשו מן הכסף המובא, ואמרו רבותינו ז״ל (כתובות ק״ו:) בתחילת הבנין לא עשו כלי שרת, ואחר שהשלימו והיה נותר, עשו כלי שרת.

השאלות:

בדברי הימים אמר שעשו כלים מכסף זה והכתובים סותרים א״ע.

אך לא יעשה וכו׳, ובדברי הימים אמר וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים וכו׳, ולמ״ש אין סתירה בין הכתובים כי שם דבר מכסף הארון שהביאו את השקלים משנים שעברו והיו מיוחדים מראש לבדק הבית, וכבר פסק הרמב״ם פ״ד מהלכות שקלים כר״ע בכתובות (דף ק״ו ע״ב) דכלי שרת באים ממותר נסכים לא מתרומת הלשכה ולכן כאן שמדבר מתרומת הלשכה אמר שלא יעשה כלי שרת מהם, ושם שמדבר מקדשי בדק הבית אמר שהמותר עשו ממנו כלי שרת, וכמ״ש המשנה למלך שם שבזה כ״ע מודו עכ״ל.

מזמרות – פירשתיו במלכים א׳ ז׳:ו׳.

אַךְ מהכסף הזה¹ לֹא יֵעָשֶׂה – עשו לצורך² בֵּית יְהוָה סִפּוֹת כֶּסֶף – כלים לקבלת הדם או יין הנסכים³, מְזַמְּרוֹת – כלי זמר⁴, מִזְרָקוֹת – ספלים לזרוק מהם דם הקרבנות⁵, חֲצֹצְרוֹת לתקוע על המזבחות⁶, וְכָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף שבמקדש לא נעשו מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְהוָה, אלא שימש הכסף קודם כל לבדק הבית, ואם לאחר שנעשה הבדק נותר כסף עשו ממנו את כלי השרת⁷:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. רלב״ג.

4. רש״י, מצודת ציון.

5. מצודת ציון.

6. רלב״ג.

7. רד״ק, מלבי״ם. ולדעת אברבנאל המלך והשרים תרמו את הכסף לעשיית כלי השרת.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) כִּֽי⁠־לְעֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָ֖ה יִתְּנֻ֑הוּ וְחִזְּקוּ⁠־ב֖וֹ אֶת⁠־בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃

for they gave that to those who did the work, and they repaired with it the house of Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֲרֵי לְעָבְדֵי עֲבִידְתָּא יַהֲבִין לֵיהּ וּמְתַקְפִין בֵּיהּ יַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַיָי.

[כי לעושי המלאכה – פירושו: אלא לעושי המלאכה יתנוהו.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים הושלם מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

לפי שלבדק הבית בלבד היו נותנים אותו לחזק את בית ה׳. ואמנם הכלים האלה ממה נעשו, נראה לי שהמלך והשרים התנדבו אותם, אמנם בדברי הימים כתוב (דברי הימים ב כ״ד י״ד) ויעשהו כלים לבית השם כלי שרת. וחכמינו ז״ל הקשו (כתובות דף ק״ו ע״ב) אלו הפסוקים מפה ומפה, ותרצו כאן שגבו והותירו, כאן שגבו ולא הותירו, ר״ל שמה שנאמר כאן אך לא יעשה בית ה׳ ספות כסף וגו׳, היה בתחלת הבנין, לפי שהיו נותנים הכל למלאכת הבנין, כמו שאמר כי לעושי המלאכה יתנוהו, ומה שנאמר שם, הוא שאחרי שהשלימו הבנין מאשר נותר מהכסף עשו הכלים ההם, וזה שנאמר שם ובכלותם הביאו לפני המלך ויהודע וגו׳, כי לא עשו זה בתחלה כי אם אחרי כלות המלאכה, והותרה בזה השאלה השלישית:

ובטרם הסתיימו עבודות בדק הבית לא השתמשו בכסף לכלי השרת כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ – נתנו את הכסף וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת – בדק בֵּית יְהוָה:

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל

(טז) וְלֹ֧א יְחַשְּׁב֣וּ אֶת⁠־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יִתְּנ֤וּ אֶת⁠־הַכֶּ֙סֶף֙ עַל⁠־יָדָ֔ם לָתֵ֖ת לְעֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֑ה כִּ֥י בֶאֱמֻנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃

They did not demand an accounting of the men into whose hand they delivered the money to give to those that did the work; for they dealt faithfully.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְלָא מְחַשְׁבִין עִם גַבְרַיָא דִי יַהֲבִין יַת כַּסְפָּא עַל יְדֵיהוֹן לְמִתַּן לְעָבְדֵי עֱבִידְתָּא אֲרֵי בְהֵימְנוּתָא אִינוּן עָבְדִין.

ולא יחשבו את האנשים – לא היו האמרכלין באין לחשבון עם האנשים הגזברין אשר יתנו האמרכלין את הכסף תמיד על ידם לתתו לעושי המלאכה, לפי שלא היו חשודים בעיניהם, כי באמונה הם עושים.

They did not demand and accounting from the men. The supervisors would not make an accounting with the treasurers that the supervisors would give the money – continually – into whose hand to give it to the workers, because they were not suspect in their eyes, for they worked with integrity.

[ולא יחשבו את האנשים – פירושו: לא היו אמרכלים באים לחשבון עם האנשים הגיזברים אשר יתנו האמרכלים את הכסף תמיד על ידם.

לתתו לעושי המלאכה – כי לא היו חשודין בעיניהם, כי באמונה הם עושים.]⁠^א

א. הביאורים בסוגריים המרובעים הושלמו מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

ולא יחשבו את האנשים – מכאן ארז״ל שאין מחשבין עם גבאי צדקה, כי כשממנין אנשים על הצדקה, אנשים נאותין ממנין, ואין מחשבין עמהם שאין חושדין בכשרים.

כי באמונה הם עושים – ידועים היו כי אנשים נאמנים היו.

ולא יחשבו את האנשים – רוצה לומר: שהאנשים הנותני׳ הכסף לעושי המלאכה לא יחשבו עמהם אם נתנוהו כולו לעושי מלאכה אם לא כי בודאי באמונה הם עושים כי הקדש מבדל בדילי אינשי מיניה.

הל״ו הוא להודיע שאין מחשבין עם הממוני׳ על ההקדשות והדומה להם כי באמונה הם עושי׳ להיות דבר ההקדש חמור להם ולזה אמר ולא יחשבו את האנשי׳ אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושי׳ וכן הענין בגבאי צדקה לפי מה שאחשוב.

ואמר שלא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, רצה לומר שלא היו עושים עמהם חשבון לדעת אם נתנו כל הכסף הניתן או היה הנשאר בידם ממנו, כי הם היו עושים אומנותם באמונה ולא היו חושדים את הכשרים, כי כאשר מנו אותם ידעו כי היו אנשי אמונה, ולכן לא היה צריך לחשוב ולעשות עמהם חשבונות כי אם להסמך על מעשיהם הטובים.

ולא יחשבו – לא עשו חשבון עם האנשים אשר נתנו להם הכסף, לשהם יתנו לעושי המלאכה, הבונים והגודרים וכו׳.

כי באמונה – ידוע היה שעושים באמונה, ולכך נבחרו אלו מתחילה.

וְלֹא יְחַשְּׁבוּ – היו הממונים¹ עושים חשבון² אֶת – עם הָאֲנָשִׁים – הגזברים³ אֲשֶׁר יִתְּנוּ – היו נותנים הממונים⁴ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת אותו תמיד⁵ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לפי שלא היו חשודים בעיניהם⁶ כִּי היו ידועים כאנשים נאמנים⁷ שְׁבֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים שליחותם:

1. שבעת שומרי הסף, מצודת ציון פס׳ י׳ לעיל ולדעת רלב״ג התורמים עצמם לא עשו חשבון, ומכאן אמרו רבותינו ז״ל שאין מחשבים עם גבאי צדקה, רד״ק.

2. רש״י.

3. רש״י.

4. ש״י.

5. רש״י.

6. רש״י.

7. רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יז) כֶּ֤סֶף אָשָׁם֙ וְכֶ֣סֶף חַטָּא֔וֹת לֹ֥א יוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֽוּ׃

The money for the guilt offerings and the money for the sin offerings was not brought into the house of Hashem; it was for the priests.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כְּסַף אַשְׁמָא וּכְסַף חֶטְוָתָא לָא מִתָּעַל לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ לְכַהֲנַיָא יַהֲבִין לֵיהּ.

כסף אשם וכסף חטאות – המפריש מעות לחטאתו ולאשמו, ולקח את הבהמה ונותר מן המעות.

לא יובא בית י״י – לבדק הבית.

לכהנים יהיו – והם לוקחים מהם עולות קיץ למזבח: הבשר לעולה, והעורות שלהם. כך שנינו בתמורה (בבלי תמורה כ״ג:): זה מדרש דרש יהוידע הכהן, כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם, ילקח בהן עולות.

Money for guilt-offerings and money for sin-offerings. If one sets aside money for his sin-offering or for his guilt-offering, and purchased the animal, and there was money left over.

Was not brought to the Beis [Hamikdosh] of Adonoy. For repairing the damage of the Beis [Hamikdosh].

It was for the kohanim. And they would [use the funds to] buy burnt-offerings, "fruit" for the altar; the flesh was for a burnt-offering and the hides were theirs [the kohanim's]. Thus we learned in [Maseches] Temurah.⁠¹ Yehoyoda the kohein expounded on this as follows: Everything that comes from the remainder of a sin-offering and of a guilt-offering should be used to purchase burnt-offerings.⁠²

1. 23b.

2. See Maseches Zevachim 103a.

כסף אשם וכסף חטאות – המפריש מעות לחטאתו ולאשמו וילקח בהם בהמה ונותר מן המעות.

[כסף אשם וכסף חטאות – כסף אשם הוא כסף מחמש חטאות הרועות וכסף חטאת שהפריש שתי חטאות לאחריות ומותר חטאות היה לכהנים. אבל כסף של העלה היה לחזק בדק הבית.]⁠^א

לא יובא בית י״י [– כלומ׳ לבדק הבית.]⁠^ב

לכהנים יהיו – והם לוקחים עולות לקיץ המזבח והעורות שלהן, כך שנינו בתמורה, זה מדרש דרש יהוידע הכהן כל הבא ממותר חטאת וממותר אשמות לוקח בהן עולות וכו׳.

א. הביאור בסוגריים המרובעים הושלם מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הושלם מפירוש ההפטרה לפרשת שקלים בכ״י סנקט פטרבורג I.12.

כסף אשם – פי׳ רז״ל: המפריש מעות לחטאתו או לאשמו, ולקח הבהמה לחטאת או לאשם, והותיר מן המעות, המותר לא יובא בית י״י לבדק הבית אלא לכהנים יהיה אותו הכסף, והם לוקחין מהם עולות לקיץ המזבח. אמרו: זה מדרש דרש יהוידע הכהן, אשם הוא לי״י (ויקרא ה׳:י״ט), אשם הוא לכהן (ויקרא ה׳:י״ח), להביא כל דבר הבא ממותר חטאת ואשם, ילקח בדמיו עולות הבשר לי״י, ועורות לכהנים.

כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה׳ – כלומר, [הכסף] לא יבוזבז על בניית הבית, מכיוון ש⁠[כסף] זה מזכויות הכהנים. ואין לקחת את כסף הכהנים לשם בנייה, מכיוון שהדבר כמו גזל, אלא יוציאו [עבור בנייה] רק את הכסף שבא בדרך תרומה, כדברו: ״כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה׳⁠ ⁠⁠״ (מל״ב יב, ה), כגון ״נדרים״ ו״נדבות״.⁠¹

1. השווה אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 54ב.

כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית יוי יעני לא יצרף פי עמארה אלבית לאן דלך מן חקוק אלכהנים פלא יוכד מאל אלכהנים יעמר בה לאן דלך כאלגצב ואנמא ינפק פיה מא ג׳א עלי סביל אלתברע כקו׳ כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית יוי מתל נדרים ונדבות

לא יובא בית יי׳ – להקדש, כי לכהנים היו נותנים אותו, והכהן היה קונה בהמה ומקריבה.

וכסף אשם וכסף חטאות – רוצה לומר: שהאנשים המפרישים מעות לאשם או לחטאת והותירו הנה המותר לא יובא בית י״י לחזק הבית אך יהיה לכהנים והנה היה הדין שיקנו מהם חטאות או אשמות וימסרו לצרכי חטאת ואשם אך תקנו חכמים שיהיה המותר לעולות הבשר לי״י והעור לכהנים.

הל״ז הוא להודיע שמותר חטאת לחטאת ומותר אשם לאשם שאם הי׳ מותרם לאיזה דבר שירצו הבעלים לא היה לכהנים וכבר אמר כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית י״י לכהני׳ יהיו ולמדנו מאמרו לכהני׳ יהיו שדיני אלו הכספי׳ מתחלף ולזה לא יתערבו זה עם זה אמנם יהיה בשיהיה מותר אשם לאשם ומותר חטאת לחטאת כמו שיראה חיובו מצד עצם הענין.

ולפי שאמר למעלה שכל הכסף המובא בית ה׳ היה לבנין הזה, הודיענו הכתוב שכסף אשם וכסף חטאות, והם כמו שפירשו חז״ל (משנה תמורה ד׳) המפריש מעות לחטאו או לאשמו, וקנו הבהמות לחטאת ולאשם והותיר מן המעות, הנה אותו המותר לא היה מיוחד לבנין בית השם ולא היו נותנים אותו בארון, אבל היה לכהנים והם לוקחים ממנו עולות, והיה הבשר כלו כליל להשם והעור לכהנים:

כסף אשם וכו׳ – מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו, וקנה הקרבן והותיר מן הממון, הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית, כי אם לכהנים יהיו, לקחת מהם עולות, והיה הבשר כליל, והעורות לכהנים, כן דרשו רבותינו ז״ל (שקלים י״ח:א׳).

כסף אשם כי היה גם כן ארון מיוחד למותר חטאת ומותר אשם, ודרש יהוידע הכהן שזה אינו מיוחד לה׳ לבד, כי מצא שני כתובים באחד כתוב אשם לה׳ ובאחד כתוב לכהן וכתוב מכריע, והוא שיקחו בהם עולות לקיץ המזבח והעור לכהן ויקוים שניהם, וכמו שבארתי בחבורי התו״ה (ויקרא סי׳ שס״ט).

ומי שהיה מפריש¹ כֶּסֶף אָשָׁם לַאֲשָׁמוֹ וְ-או מי שהיה מפריש² כֶסֶף חַטָּאוֹת לחטאתו וקנה את הקרבן ונותר כסף³, אז הניחו את הכסף בארון מיוחד⁴, לֹא יוּבָא – ולא הובא הכסף הנותר⁵ לבדק⁶ בֵּית יְהוָה כי אם לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ, והם היו לוקחים מכסף זה וקונים עולות לקיץ המזבח⁷, הבשר היה לעולה והעורות לכהנים⁸: פ

1. רש״י, מצודת דוד.

2. רלב״ג.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

6. רש״י.

7. כשלא היו באותו יום קורבנות כדי לא להשאיר את המזבח שומם היו מקריבית עולות נדבה הנקראות עולות קיץ, רש״י במסכת מנחות צ, א.

8. רש״י, רד״ק, רלב״ג, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יח) אָ֣ז יַעֲלֶ֗ה חֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיִּלָּ֥חֶם עַל⁠־גַּ֖ת וַֽיִּלְכְּדָ֑הּ וַיָּ֤שֶׂם חֲזָאֵל֙ פָּנָ֔יו לַעֲל֖וֹת עַל⁠־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Then Hazael king of Aram went up and fought against Gath, and he took it; and Hazael set his face to go up to Jerusalem.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

בְּכֵן סְלִיק חֲזָאֵל מַלְכָּא דַאֲרָם וְאַגִיחַ קְרָבָא עַל גַת וּכַבְשָׁהּ וְשַׁוִי חֲזָאֵל אַפּוֹהִי לְמִיסַק לִירוּשְׁלֵם.

אז יעלה חזאל – אחר מות יהוידע, ועשה יואש את עצמו אלוה.

Then Chazoeil [the king of Arom] went up. After the death of Yehoyoda, Yoash made himself for a god.

אז יעלה חזאל – אחרי מות יהוידע הכהן ועשה יואש את עצמו אלוה.

אז יעלה חזאל – בדברי הימים כתיב כי אחרי מות יהוידע עשה יהואש הרע בעיני י״י, וגם הרגו זכריה בנו במצות המלך, לפי שהיה מוכיחם, ולתקופת השנה עלה עליו חיל ארם וגו׳ (דברי הימים ב כ״ד:י״ז-כ״ג). ושתי מלחמות היו, וזו המלחמה שאמר הנה היתה ראשונה, ובאמרו: אז יעלה חזאל – פירוש: כשעשה הרע בעיני י״י אחרי מות יהוידע, והביא עליהם האל מלך ארם, ונלחם על גת ולכדה, והיא היתה למלכי יהודה כי דוד לקחה מיד פלשתים.

וישם חזאל פניו לעלות לירושלם – ולא עלה, כי יהואש לקח קדשי בית י״י הכסף והזהב הנמצא באוצרות בית י״י (מלכים ב י״ב:י״ט), ואע״פ שאמר: כל הזהב, לא ר״ל כלו, אלא רובו, שהרי בימי אמציה בנו לקח יהואש מלך ישראל הכסף והזהב הנמצאים בבית י״י ובאוצרות המלך, אלא הרוב לקח ושלח לחזאל.

אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל – עבר בלשון עתיד, כמו: ״אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ״ (יהו׳ ח, ל), ״אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה״ (מל״א יא, ז), ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה״ (שמ׳ טו, א), ״אָז יַבְדִּיל״ (דב׳ ד, מא). וכבר ביארנו את הסיבה לגבי השימוש הזה בביאור שהוזכר לעיל.⁠¹

1. ראה ריב״ג, אללמע עמ׳ 307, שו׳ 4 (הרקמה, עמ׳ שכב, ש׳ 8) בעניין הפועל בזמן עתיד במובן עבר. הדבר נזכר גם בפירוש ראב״ע לשמ׳ טו, א: ״⁠ ⁠׳אז ישיר משה׳ משפט לשון הקדש לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז. ׳אז יבנה שלמה׳, ׳אז ידבר יהושע׳, ׳אז יבדיל משה׳. וככה בלשון ישמעאל״ (מעניין שרת״י לא מצא לנכון להשוות לערבית כדרכו).

אז יעלה חזאל מאצ׳י בלפט׳ מסתאנף מתל אז יבנה יהושע אז יבנה שלמה אז ישיר משה אז יבדיל וקד בינא אלסבב פי הדא אלאסתעמאל פי מא תקדם מן אלשרח

אז יעלה חזאל מלך ארם – הנה זאת המלחמה היא זולת המלחמ׳ הנזכרת בספ׳ ד״ה כי בזאת המלחמה לא עלה לירושלם ובמלחמה הנזכרת שם בא אל יהודה וירושלם וידמה שבתחלת הענין כשעשה יואש הרע בעיני י״י אחרי מות יהוידע הכהן היתה זאת המלחמ׳ והמלחמה הנזכרת בספר ד״ה היתה לתקופת השנה אחר שהרג זכריה בן יהוידע ואמר שם כי אז עזבוהו חיל ארם במחלוים גדולים ואז התקשרו עליו עבדיו והכוהו על מטתו ומת והנה זכר בזה המקום שכבר היה אז יואש בעיר שמה בית מלוא ולפי שהיה שם בית מלוא אחר זולת זה זכר שזה היה יורד אל סלא והנה היה שם מושכב על מטתו מפני המכות שהכוהו חיל ארם וזכר שכבר קברו אותו עם אבותיו בעיר דוד וזה ממה שלמדנו ממנו שלא קברוהו עם אבותיו בקברות המלכים וכן באר זה בדברי הימים וזכר שכבר מלך אמציה בנו תחתיו הנה זה באור מה שראינו לבארו בזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה בזה המקום.

אז יעלה חזאל וגומר. בדברי הימים כתוב (דברי הימים ב כ״ד ט״ו וכו׳) שמת יהוידע הכהן בן מאה ושלשים שנה ויקברוהו בעיר דוד עם המלכים כי עשה טובה בישראל ועם האלהים וביתו, ושאחרי מותו יואש המלך שמע אל שרי יהודה ויעזבו את בית השם אלהי אבותיהם ויעבדו את האשרים ואת העצבים ויהי קצף על יהודה וירושלם באשמתם זאת, וששלח השם יתברך בהם נביאים להשיבם אל ה׳ ויעידו בם ולא האזינו, ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים למה אתם עוברים את מצות ה׳ ולא תצליחו כי עזבתם את השם ויעזוב אתכם, ויקשרו עליו וירגמוהו אבן במצות המלך בחצר בית ה׳, ולא זכר יהואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרוג את בנו ובמותו אמר ירא ה׳ וידרוש. וספר שם שאחרי שעשו בני יהודה והמלך יהואש את הדבר הרע הזה, לתקופת השנה עלה חיל ארם על יהודה וירושלם וישחיתו את כל שרי העם וכל שללם שלחו דמשק, כי אנשי מצער היו חיל ארם הבאים שמה וה׳ נתן בידם חיל לרוב מאד מבני יהודה כי עזבו את ה׳ אלהיהם, ואת יהואש עשו שפטים ועזבו אותו בחליים רבים וגומר. ומה שנאמר בכאן מהמלחמה הזאת אשר עלה חזאל לעשות ביהודה לא תסכים עם מה שכתוב שם בדברי הימים, ולכן נראה לי ששתי מלחמות היו, וכאן בספר מלכים זכר הראשונה, וזהו אמרו אז יעלה חזאל, רצה לומר אז כשעשו הרע בעיני ה׳ עלה חזאל על גת וילכדה, שהיא היתה למלכי יהודה כי דוד לקחה מיד פלשתים, וישם חזאל את פניו לעלות על ירושלם למלחמה.

אז – בימי יהואש, עלה חזאל וכו׳.

אז יעלה חזאל זה היה אחרי מות יהוידע שהמלך עזב תורת ה׳ ויעבדו אשרים ועצבים והיה קצף עליהם, וכשלקח חזאל גת שהיה למלכי יהודה מימי דוד, שם פניו על ירושלים.

אחרי מות יהוידע הכהן עשה יהואש את עצמו אלוה וסר מדרכי ה׳¹, ושלח הקב״ה נביאים ובהם עידו הנביא להוכיחו ולא שמע אליהם, אָז כשעשו הרע בעיני ה׳² יַעֲלֶה – עשה ה׳ שיעלה³ חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת שהיתה שייכת לממלכת יהודה⁴ וַיִּלְכְּדָהּ חֲזָאֵל מלך ארם, וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת למלחמה עַל יְרוּשָׁלִָם:

1. רש״י, דברי הימים ב׳ פרק כד׳.

2. רד״ק.

3. רד״ק.

4. לאחר שדוד המלך כבש אותה, רד״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) וַיִּקַּ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֗ה אֵ֣ת כׇּל⁠־הַקֳּדָשִׁ֡ים אֲשֶׁר⁠־הִקְדִּ֣ישׁוּ יְהוֹשָׁפָ֣ט וִיהוֹרָם֩ וַאֲחַזְיָ֨הוּ אֲבֹתָ֜יו מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְאֶת⁠־קֳדָשָׁ֔יו וְאֵ֣ת כׇּל⁠־הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָ֛א בְּאֹצְר֥וֹת בֵּית⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ וּבֵ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֗ח לַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיַּ֖עַל מֵעַ֥ל יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

And Jehoash king of Judah took all the sacred things that Jehoshaphat and Jehoram and Ahaziah, his fathers, kings of Judah, had dedicated, and his own sacred things, and all the gold that was found in the treasures of the house of Hashem and of the king's house, and he sent it to Hazael king of Aram; and he went away from Jerusalem.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְסֵב יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה יַת כָּל קוּדְשַׁיָא דִי אַקְדִישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבָהָתוֹהִי מַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה וְיַת קוּדְשׁוֹהִי וְיַת כָּל דַהֲבָא דְאִשְׁתְּכַח בְּאוֹצְרֵי בֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וּבֵית גִנְזֵי מַלְכָּא וּשְׁדַר לַחֲזָאֵל מַלְכָּא דַאֲרָם וְאִסְתַּלַק מֵעַל יְרוּשְׁלֶם.

ויעל מעל ירושלם – כלומר נמנע מלעלות ירושלם, ואחר כך כשהרגו זכריה שהיה מוכיחם, לתקופת השנה עלה חיל ארם ויבואו אל יהודה וירושלם (דברי הימים ב כ״ד:כ״ג), והשחיתו כל השרים ורבים מהעם ואת יואש עשו שפטים (דברי הימים ב כ״ד:כ״ד) ועזבו אותו בתחלואים רבים, ואז קשרו עליו עבדיו והרגוהו בעון שהרג זכריה כמו שאומר שם: בדמי בני יהוידע (דברי הימים ב כ״ד:כ״ה).

ויהואש ביראתו ממנו לקח את כל הקדשים אשר הקדישו אבותיו ואשר הקדיש הוא עצמו ואת כל הזהב הנמצא בית ה׳ וישלחם אל חזאל ויעל מעליו, ולתקופת השנה מהמלחמה הזאת הרגו את זכריה בחצר בית ה׳ במצות המלך, והיתה אחריו המלחמה השנית שנזכר בדברי הימים, ונראה שבמלחמה השנית שנזכר שמה לא עלה חזאל אבל חילו עלה על ירושלם והיו מתי מספר ונפלו בני יהודה לפניהם, ואז השחיתו כל שרי העם וכל שללם שלחו אל המלך דמשק, ואז הכו את יהואש במלחמה ונשאר עם חלאים רעים ונאמנים.

ויקח ספר מה החטא גורם, שהגם שהיה לו זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית, עבירה מכבה מצוה והוצרך לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם.

אשר הקדישו וגו׳ – גם יהורם ואחזיהו ע״עז הקדישו מממונם לה׳.

ועל אף שהיה ליהואש זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית, עבירה מכבה מצווה, והוצרך יואש לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם¹, וַיִּקַּח – ולקח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת קֳדָשָׁיו אשר הקדיש הוא בעצמו, וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וּבֵית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח אותם לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם כשוחד שלא יעלה למלחמה נגדו, ואכן וַיַּעַל – נמנע חזאל מלך ארם מלעלות² למלחמה והסתלק מֵעַל יְרוּשָׁלִָם:

1. מלבי״ם.

2. רד״ק.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹאָ֖שׁ וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

Now the rest of the acts of Joash and all that he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah?

תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי יוֹאָשׁ וְכָל דַעֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי דְבֵית יְהוּדָה.

ויתר דברי יואש בדברי הימים נזכר שאחר כך הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה׳ במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו במחליים רבים, ואז התקשרו עליו עבדיו כנזכר, וזה היה הפעם השנית שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, וירמיה כותב הספר לא הזכיר זה כי היה נודע בימיו, ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה¹:

1. ובספר דברי הימים שבתנ״ך נזכר שאחר כך הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה׳ במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, וביהואש עשו שפטים ועזבו אותו בחליים רבים, וזה היה הפעם השניה שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, (וירמיה שחיבר את ספר מלכים לא הזכיר סיפור זה כי היה נודע בימיו) ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף, מלבי״ם.

תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כא) וַיָּקֻ֥מוּ עֲבָדָ֖יו וַיִּקְשְׁרוּ⁠־קָ֑שֶׁר וַיַּכּוּ֙ אֶת⁠־יוֹאָ֔שׁ בֵּ֥ית מִלֹּ֖א הַיֹּרֵ֥ד סִלָּֽא׃

And his servants rose and made a conspiracy, and they smote Joash at Beth-millo on the way that goes down to Silla.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(כא-כב) מות יואש * – דברי הימים ב כ״ד:כ״ה-כ״ז

וְקָמוּ עַבְדוֹהִי וּמְרַדוּ מֵירְדָא וּמְחוֹ יַת יוֹאָשׁ בֵּית מִלוֹ דְנָחִת לְסִלָא.

בית מלא – באותו מקום.

מלא – שם מקום.

סלא – שם מקום.

At Beis Millo. In that place.

Millo. The name of a place.

Selo. The name of a place.⁠¹

1. Scripture describes the location of Beis Millo, "that leads down to Selo" which was near Yerusholayim, because there was another Beis Millo near Shechem mentioned in Shofetim 9:6, 20 (Malbim).

בית מלא – באותו מקום.

סלא – שם מקום.

בית מלוא היורד סלא – בית מלוא שם מקום, וסלא שם מקום. ובאמרו: היורד סלא – נראה כי בית מלא אחר היה. ובדברי הימים אמר: ויהרגוהו על מטתו (דברי הימים ב כ״ד:כ״ה), וכן היה כי במלחמה הוכה, כמו שאומר שם: ואת יואש עשו שפטים (דברי הימים ב כ״ד:כ״ד), ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחליים רבים וגו׳ (דברי הימים ב כ״ד:כ״ה), ונשאוהו במטה להוליכו לישראל, ובדרך הרגוהו עבדיו על מטתו.

ויקמו עבדיו וגו׳ – אלו לא היה נמצא אצלינו ספר דברי הימים, היינו מחפאים דברים אשר לא כן בזה הספור, כי היינו מפליאים איך מת יואש החסיד בחרב, ובכלל אין כל הדברים מפורשים בכל מקום והבן זה מאד מאד. ובאור הכלל הזה אוצר י״י יבוא.

ויקמו עבדיו ויקשרו קשר ויכו את יואש – והנה לשון קשר מורה על רבוי אנשים, כ״ש שעוד אמר ויך את עבדיו המכים את המלך (מלכים ב י״ד:ה׳), ולא אמר את יהוזבד, ובכלל פני הספר יוכיח, וכבר העירותי על כמו זה תחלה באמרו אשר טמאו אחותם (בראשית ל״ד:כ״ז), וזכור זה מאד והכל אוצר י״י יבוא.

ויתקשרו עליו עבדיו ויכוהו במקום אחד שהיה נקרא בית מלוא, שהוא בדרך היורד סלא, שהוא מקום אחר. והנה בדברי הימים כתוב ויהרגוהו על מטתו, והוא סתירה למה שאמר בכאן שהרגו אותו בדרך, אבל אמתת הענין הוא שהארמיים הכו אותו והיה שוכב על מטתו מהמכות ההם, והיתה שכיבתו במטה במקום אחד שנקרא בית מלוא, ולפי שהיה שם בית מלוא אחר זולת זה, רשם הכתוב שהיה בית מלוא זה הוא היורד אל סילא, ושם היה מושכב על מטתו אשר הרגוהו עליה, והותרו בזה השאלות רביעית וחמשית:

היורד סלא – העומדת בדרך היורד אל סלא.

ויקומו עבדיו מפרש בדברי הימים שהתקשרו עליו בדמי בני יהוידע הכהן, ושם אומר שהרגוהו על מטתו, רצה לומר ששכב על ערש דוי במקום שעזבו אותו חיל ארם, והיה שם המקום בית מלא ומפני שהיה עוד בית מלא הנזכר בשופטים ט׳ שהיה אצל שכם, אמר שהיה זה בית מלא היורד סלוא אצל ירושלים.

ויכו וגו׳ – ובדברי הימים ב כ״ד:כ״ה מספר שהרגוהו על מטתו ולא קברוהו עם אבותיו בקברות המלכים.

וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו של יהואש וַיִּקְשְׁרוּ קָשֶׁר וַיַּכּוּ – והרגו אֶת יוֹאָשׁ בְּבֵּית מִלֹּא – העומדת בדרך¹ הַיּוֹרֵד אל סִלָּא:

1. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כב) וְיוֹזָכָ֣ר בֶּן⁠־שִׁ֠מְעָ֠ת וִיהוֹזָבָ֨ד בֶּן⁠־שֹׁמֵ֤ר ׀ עֲבָדָיו֙ הִכֻּ֣הוּ וַיָּמֹ֔ת וַֽיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם⁠־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

For Jozacar the son of Shimeath, and Jehozabad the son of Shomer, his servants, smote him, and he died; and they buried him with his fathers in the city of David; and Amaziah his son reigned in his stead.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

וְיוֹזָכָר בַּר שִׁמְעַת וִיהוֹזָבָד בַּר שֹׁמֵר עַבְדוֹהִי מְחוֹהִי וְקַטְלוּהִי וּקְבָרוּ יָתֵיהּ עִם אֲבָהָתוֹהִי בְּקַרְתָּא דְדָוִד וּמְלַךְ אֲמַצְיָה בְרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.

ויוזכר בן שמעת ויהוזבד בן שמר – כתוב בדברי הימים: שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית (דברי הימים ב כ״ד:כ״ו), ולמה פירשו הכתוב? ללמד שנפרע ממנו הקב״ה על ידי אנשים כיוצא בו: יבאו עמונים ומואבים כפויי טובה, שכפו בטובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו והם שכרו את בלעם לקלל את בניו, ויפרע מיואש, שכפה בטובתו של יהוידע והרג את זכריהו בנו, כמו שמפרש בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ד:כ״א). ומדרש זה בספרי.

Yozochor the son of Shimos, and Yehozovod the son of Shomeir. In Divrei HaYamim it is written, "[Zovod, son of] Shimos the Amonite and Yehozovod, son of Shimris the Moavite.⁠"¹ Why did Scripture specify? To teach us that the Holy One, Blessed Is He, requited him through people with traits similar to his. Let the ungrateful Amonites and Moavites, who ignored our father Avraham's favor, which he did for Lot, (that he fought with the kings to rescue him, yet they hired Bilaam to curse his descendants), and he will requite Yoash who ignored the favor of Yehoyoda, and killed Zecharyohu his son, as it is explained [in Scripture].⁠² This Midrash is in Sifrei.

1. II Divrei HaYamim 24:26. These men are listed as the ones who rebelled against Yehoash.

2. Ibid. v. 21-22.

ויוזכר בן שמעת – כתוב בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ד:כ״ו) זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית (דברי הימים ב כ״ד:כ״ו) ולמה פירשן הכתוב ללמדך שנפרע ממנו הקב״ה על ידי אנשים כיוצא בו, יבא עמוני ומואבי כפויי טובה שכפו טובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט אביהם שנלחם עם המלכים שבאו עליו והם שכרו את בלעם לקלל את בניו ויפרעו מיואש שכפה טובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו כמו שכת׳ בדברי הימים, ומדרש זה בספרי.

ויוזכר – בכ״ף וברי״ש, ויהוזבד בבי״ת ובדל״ת, והרבה נמצא בשנוי הזה בשמות בני אדם. ובדברי הימים: בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית (דברי הימים ב כ״ד:כ״ו). ויש בו דרש: למה פירש שם אמותם? ללמדך שנפרע ממנו הקב״ה על ידי אנשים כיוצא בו. אמר: יבואו עמונית ומואבית כפויי טובה, שכפו בטובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו את בלעם לקלל את בניו, ויפרע מיואש שכפר בטובתו של יהוידע הכהן והרג את זכריה בנו.

בעיר דוד – ובדברי הימים: ולא קברוהו בקברות המלכים (דברי הימים ב כ״ד:כ״ה), כי שרי יהודה שחזקו את ידו ופתו אותו לעשות הרעות שעשה מתו במלחמה, כמו שאמר שם, והכירו העם כי מאת י״י היה כל זה, שלקח נקמה מן השרים ומן יואש על הרעות שעשו לעבוד עבודה זרה, ולהרוג זכריה, ולפיכך עשו לו העם זה הבזיון, ולא נתנוהו שיקברוהו בקברות המלכים.

ויוזכר וגו׳ – ראה שהכונה בזה כי אלו היו המכים הקרובים, אבל היותם רחוקים מאלה, כמו שכתוב

ונזכר כאן שנקבר עם אבותיו בעיר דוד, ובדברי הימים כתוב ולא קברוהו בקברות המלכים, לפי שעיר דוד היא ציון ושם היו נקברים המלכים כלם, אבל המלך דוד ושלמה בנו נקברו במערה אחת שנקראה קבורת המלכים, ולא נקבר יהואש שמה כי לא נתכבד במותו כמו שהיה בחייו, אולי כי מאת העם היה שלא כבדוהו לפי שראו שבשלו היה הרעה אליהם. ואמנם למה נהרג המלך יהואש ע״י עבדיו ולא ירד אל אבותיו בשלום, ולמה לא עשו לו כבוד במותו, הנה זה עם היות שלא נכשל בעבודה זרה, שהוא תמיד נטה אחרי ה׳, הנה נכשל בעוון רציחת זכריהו הנביא אשר נהרג בחצר בית ה׳ במצותו, ולא זכר החסד שעשה עמו יהוידע הכהן אביו, ולפי שהוא אמר במותו ירא העם וידרוש, דרש את דמו ממנו שצוה על הכאתו, ואח״כ דרש אותו מיד בני יהודה, כשבא (גטין נ״ז ע״ב) שר הטבחים אל בית ה׳ ויהרוג את הכהנים, והיה דם זכריה הולך וסוער ורותח למעלה כים נגרש עד אשר שר הטבחים צוה לשחוט עליו דמים רבים ודם כהני ה׳ עד בלי די, ומיתתו היתה אחת מהסיבות שהביאו לחרבן בית קדשנו ותפארתנו כמו שיבא אחרי זה, ולכן נאמר בדברי הימים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן, כי עבדיו קנאו קנאה גדולה על זה, ואולי ראו שבאותו עון היה לשמצה בקמיהם ולכן הרגוהו, לא לקחת את מלכותו כי הנה מיד המליכו תחתיו אמציה בנו, כי אם לנקום נקמת זכריה והמתים בעונו במלחמת בני ארם כמו שנזכר, ועל כיוצא בזה אמרה תורה (במדבר ל״ה ל״ג) ולארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, ועל זה היה מקונן ירמיהו (איכה ב׳ כ׳) אם יהרג במקדש השם כהן ונביא, שהוא זכריה שהיה כהן והיה נביא להשם. והנה כתב שמות עבדיו שהרגו את יהואש ושמות אמותיהם, כי אמרו שמעת ושומר, הם שמות אמותיהם, וכן נאמר בדברי הימים בן שמעת העמונית ובן שמרית המואבית, ואמרו בדרש (רש״י מביאו מספרי) למה פירש שם אמותם? ללמדך שנפרע בו הקב״ה על ידי אנשים כיוצא בו, אמר יבא עמוני ומואבי כפויי טובה שכפו בטובתן של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו את בלעם לקלל בניו, ויפרעו מיואש שכפה בטובתו של יהוידע הכהן והרג זכרי׳ בנו. העירו בדבריה׳ אלה שהית׳ מיתת יהואש על ידי עבדיו מדה כנגד מדה. ואני אעיר על צדדי המדה. יהואש חלל את בית ה׳ וצוה להרוג את זכריה כהן ונביא בבית האלהים, ועבדיו גם כן חללו בית מלכותו ובחדר משכבו הרגו אותו. יהואש הטיל מעצמו עול מלכות שמים, ועבדיו הטילו מעצמם עול מלכותו. יהואש לא זכר החסד שעשה עמו יהוידע והרג בנו, ועבדיו לא זכרו החסד אשר עשה עמהם מלכם והרגוהו. יהואש לא חשש להיותו כהן בן נביא, ועבדיו לא חששו שהיה יואש מלך בן מלך. הנה אם כן היתה מיתת יהואש נענש על חטאיו במיתת זכריה כהן ונביא. ואמנם למה לא זכר הנביא ירמיה כאן בספר מלכים חטאת יהואש ועבדו ע״ז בסוף ימיו והריגת זכריה הנביא בבית ה׳ והעונש אשר נענש המלך ובני יהודה עליו מיד על ידי הארמים כמו שנזכר בדברי הימים, הוא באמת דבר מתמיה מאד, כי ראוי היה הספור הזה להיות בכתובים על ספר בתוך עניני המלכים ומעשיהם, אבל אני כבר כתבתי בהקדמת זה הספר (דף ק״ץ ע״ב וע״ג), שלא היה כוונת הנביא לספר כל ספורי המלכים מהצלחותיהם או צרותיהם בכלל, כי כבר היה זה בספרי דברי הימים, אבל כוון לבד להגיד הסתעפות המלכים והמשכותם זה מזה ושנות מלכותם כדי לעמוד מהם על ימות עולם שנות דור ודור, ולהיות זאת כוונתו העצמית, נסתפק בזכרון ראשי דברים מספורי המלכים ואת היתר ימצא כתוב בספריהם, והנה ביהואש אמר ויעש יהואש הישר בעיני ה׳ כל ימיו אשר הורהו יהוידע, ובזה העיר על שאחרי מות יהוידע לא עשה הישר בעיני ה׳ ויעבוד את הבעלים, אמר גם כן אז יעלה חזאל אל מלך ארם וגומר, ובזה העיר על המלחמות, ולפי שקצר בספוריו אמר ויתר דברי יהואש וכל אשר עשה הלא הם כתובים וגומר. והנה עזרא ראה שארכו הימים ואבדו הספרים, וכדי שלא ישתכחו הדברים כתב הדברים הרשומים אשר ראה אותם הכרחיים להבנת מה שכתב הנביא כאן בספר מלכים, וכאלו ספר דברי הימים אשר עשה עזרא הוא פירוש וביאור עניני ספר מלכים. והכלל היוצא מכל הספור הזה הוא, שה״י מדד עם יואש מדה כנגד מדה, וכבר הודיענו הכתוב שמחסדי השם יתברך הוא היותו מודד מדה כנגד מדה, כדי שבני אדם יכירו וידעו היותו משגיח בעולם וכמאמר המשורר (תהלים ס״ב י״ג) ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו:

ויוזכר – בכ״ף וברי״ש ואין ביו״ד מאריך.

ויהוזבד – בבי״ת ובדל״ת כן כתב רד״ק ואני מצאתי שניהם בבית ובדל״ת בארבעה ספרים מדוייקים כתובי יד ודפוס א׳ ישן וכן בד״ה כתוב זבד בן שמעת בבי״ת ובדל״ת.

עם אבתיו פי׳ בעיר ציון ששם שוכבים אבותיו, אבל לא נקבר בהמערה שהמלכים שוכבים שם כמו שכתוב בדברי הימים, ששם לא קברו רק הצדיקים.

וְיוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת העמונית¹ וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר המואבית² עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת³, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד היא עיר ציון ששם שוכבים אבותיו, אבל לא נקבר במערה שהמלכים שוכבים שם כמו שכתוב בדברי הימים, ששם קברו רק את הצדיקים⁴ וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ

1. רש״י.

2. רש״י.

3. וציין הכתוב את המוצא של העבדים ללמד שנפרע ממנו הקב״ה על ידי אנשים מֵעַמִּים כפויי טובה כמוהו, יבאו עמונים ומואבים כפויי טובה שכפו בטובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו את בלעם לקלל את בניו, ויפרע מיואש שכפה בטובתו של יהוידע והרג את זכריהו בנו, רש״י.

4. רד״ק, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Melakhim II 12, Biblical Parallels Melakhim II 12, Olam HaMikra Melakhim II 12, Targum Yonatan Melakhim II 12, Yalkut Shimoni Melakhim II 12, Rashi Melakhim II 12 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim II 12, Radak Melakhim II 12, R. Tanchum HaYerushalmi Hebrew Translation Melakhim II 12, R. Tanchum HaYerushalmi Arabic Melakhim II 12, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim II 12, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim II 12, Ralbag Melakhim II 12, Ralbag Toalot Melakhim II 12, Abarbanel Melakhim II 12, Minchat Shai Melakhim II 12, Metzudat Zion Melakhim II 12, Metzudat David Melakhim II 12, Malbim Melakhim II 12, Hoil Moshe Melakhim II 12, Mikraot Sheluvot Melakhim II 12

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון